בין אם זה גיר חורק על לוח גיר, ציפורניים מגרדות על קלקר, או מזלג מחליק על צלחת, יש צלילים שגורמים לרוב האנשים להתכווץ ולהרגיש צמרמורת קפואה על גב גבם. צוואר. הצליל נתפס כבלתי נסבל, השערות על הגב עומדות ונבכי אווז מופיעות על הידיים. אבל למה בעצם אנחנו נבהלים מרעשים כל כך לא מזיקים? ומהיכן מגיע הרעד בחלק האחורי של הצוואר?
בליטת אווז כתגובה לרעש
תגובה זו היא שריד מתקופות פרהיסטוריות המולד לרוב היונקים. רעש חזק וצווחני פירושו בדרך כלל סכנה בעבר. וכדי להגן על עצמם מפניו, שערות הגוף קמו אוטומטית כדי לגרום לגוף להיראות גדול ומאיים יותר, והעמיד את התוקף למעוף.
תגובה זו נשלטת על ידי מערכת הלימבית, שאחראי על עיבוד רגשות ב מוֹחַ. זה מחובר ישירות ל- עצבים, אשר בתורם אחראים להקמת ה- שער. למרות שבני אדם כבר אין פרווה כיום, שערות הגוף העדינות שנותרו עדיין עומדות בתגובה לרעשים לא נעימים, ובכך גורמות לבליטות אווז. זה גורם למעשה להרגשה של קר לרעוד ריצה במורד עמוד השדרה.
התגובה לגיר חורק משתנה
בעולם החי מנגנון הגנה זה עשוי להיות חיוני להישרדות - אך אצל בני האדם הוא הפך מיותר כעת. עם זאת, אין שום דבר שניתן לעשות בקשר לתגובה זו.
ראוי לציין, עם זאת, שלא כל האנשים רגישים לאותם צלילים. בעוד חלקם מתכווצים על חריקת הגיר, צליל הציפורניים של תיוק גורם לאחרים להתכווץ.
רצף חוויות אינדיבידואליות
מדענים חושדים כי הדבר קשור לחוויות שחווה אדם במהלך חייו. לדוגמא, חריקת הגיר עשויה להיות קשורה למורה מגעיל בבית הספר, לגרד מזלג בצלחת עם הוראת ההורה לסיים לאכול.
חוויות לא נעימות אלה מאוחסנות ב מערכת הלימבית ומעתה נקשר לצלילים. זו הסיבה שילדים צעירים לעתים רחוקות מראים תגובות כאלה לצלילים מסוימים, מכיוון שלרוב אין להם כל כך הרבה חוויות המאוחסנות באזור מערכת הלימבית.
