לילדים
במיוחד עם ילדים חשוב להכיר בלוטת התריס הפרעות בתפקוד בזמן. פעילות יתר של בלוטת התריס (יתר לחץ דם) יכול להוביל לתסמינים שונים. אלה כוללים בדרך כלל הגדלה בלוטת התריס, דופק מהיר, לחץ דם גבוה, רעד של הגפיים ואולי בליטה של העיניים.
פעילות יתר של בלוטת התריס אצל ילדים יכולה להיגרם על ידי צמתים (בדרך כלל שפירים) (אדנומות) בלוטת התריס, שמנותק ממעגל הבקרה הרגיל של בלוטת התריס, מייצר בלוטת התריס הורמונים. סיבות אחרות יכולות להיות תהליכים אוטואימוניים, מנת יתר של תרופות לבלוטת התריס או העברה של בלוטת התריס נוגדנים בְּמַהֲלָך הֵרָיוֹן על ידי האם. בְּדֶרֶך כְּלַל, יתר לחץ דם אצל ילדים מתגלה במהירות, כמקביל דם ערכים נבחנים כבר במהלך הימים הראשונים לחיים כחלק מבדיקת U2.
אם יש אינדיקציות להפרעה תפקודית תואמת, אולטרסאונד בחינות או, במקרים חריגים, א סקרטיגרפיה יכול לאשר את האבחנה. בהתאם לסיבה, הטיפול מתבצע לאחר מכן בתרופות או בניתוח. הקרנה של בלוטת התריס עם רדיואקטיבי הניתן לווריד יוד יכול להיחשב גם.
טיפול מעקב מורכב ממספיק יוד אספקה ואולי טיפול בתחליפי הורמונים.סינטיגרפיה של מטופלת עם יתר לחץ דם. צריכת התוויות הרדיואקטיבית יוד גדל מאוד בכל בלוטת התריס. מכאן ניתן להסיק כי בלוטת התריס פעילה יתר על המידה (בלוטת התריס). ניתן לאשר חשד זה על ידי קביעת מה שמכונה ערכי בלוטת התריס ב דם.
אִבחוּן
באוסף של היסטוריה רפואית (= אנמנזה) יש לשאול האם נלקחה תרופה המכילה יוד או הוחלה על העור משחות / תמיסות המכילות יוד או שמא בדיקה עם קרני רנטגן בוצע חומר ניגוד המכיל יוד. צריכת יוד נוספת זו עלולה הייתה להוביל ליתר בלוטת התריס. הסימפטומים של פעילות יתר של בלוטת התריס (בלוטת התריס) נקבעים במהלך הבדיקה הקלינית, למשל עלייה לֵב שיעור ו לחץ דם גבוה ערכים, או נשאלים.
אל האני בדיקה גופנית של המטופל ואחריו בדיקת המצב המטבולי: בדיקת מעבדה מבוצעת לקביעת רמות בלוטת התריס הורמונים T3 ו- T4 וה- TSH ריכוז ב דם: הריכוזים של הורמונים T3 ו- T4 מוגבהים וה- TSH הרמה יורדת בגלל המשוב השלילי מה- הורמוני בלוטת התריס למרכזי העל. אם מחלת גרייבס נחשד, ה TSH נוגדנים עצמיים ניתן לגלות בדם. הליכי ההדמיה המשמשים לאבחון בלוטת התריס כוללים אולטרסאונד (= סונוגרפיה) ו סקרטיגרפיה.
אולטראסאונד הינה שיטה הכרחית לאיתור מחלות בבלוטת התריס: הצהרות אודות חריגות במבנה הרקמה ודפוס ההד של בלוטת התריס וכן קביעת נפח האיבר אפשריות. אם יש בלוטת התריס, ישנם אזורים רבים בבלוטת התריס עם הדים נמוכים, שנראים שחורים בתמונת האולטרסאונד. אספקת הדם לבלוטת התריס מוגברת, אשר ניתן לקבוע על ידי בדיקת דופלר (= הליך סונוגרפי למדידת קצב הזרימה של הדם ב כלי).
סינטיגרפיה היא בדיקה רדיולוגית בה ניתן להמחיש תאים פעילים המייצרים הורמונים של בלוטת התריס. סינטיגראפיה משמשת בעיקר לאבחון אזורים אוטונומיים בבלוטת התריס. לצורך ההדמיה שלו, יוד יציב מחובר לטכנציום רדיואקטיבי ומועבר לחולה דרך ה- וָרִיד.
קליטת יוד לבלוטת התריס קשורה אפוא לקליטת הסמן הרדיואקטיבי, כך שניתן לכמת את היקף צריכת היוד באמצעות ייצוג הסמן בתמונה הסינטיגראפית. במקרה של בלוטת התריס, כמות גדולה של יוד וכך כמות גדולה של טכניום נספגת בבלוטת התריס. האזורים עם אחסון חזק יותר, הנקראים גושים חמים, מעידים על קיומם של אזורי בלוטת התריס האוטונומיים.
