לוקמיה לימפוציטית כרונית

לימפוציטית כרונית סרטן דם (מילים נרדפות: הישנות פיצוץ של לוקמיה לימפוציטית; CLL [לוקמיה לימפוציטית כרונית]; CLL [לוקמיה לימפוציטית כרונית] בהפוגה מלאה; לוקמיה לימפוציטית כרונית; לוקמיה לימפוציטית כרונית בהפוגה מלאה; לוקמיה לימפואדית כרונית; לוקמיה לימפוציטית כרונית; לוקמיה כרונית בלימפוציטית שלמה רמיסיה; לימפדנוזה; לימפדנוזה בהפוגה מלאה; תסמונת ריכטר; ICD-10-GM C91. 1-: לימפוציטי כרוני של תאי B סרטן דם [CLL]) הוא ניאופלזמה ממאירה של המערכת ההמטופויטית (המובלסטוזיס). לימפוציטים כרוניים סרטן דם (CLL) מסווג כלאלימפומה ע"ש הודג'קין. זה בגלל טרנספורמציה ממאירה של שיבוט תאי B ב 95% מהמקרים ונחשב לתא B לוקמי. לימפומה.

שני סוגים שונים נבדלים ב- CLL:

  • צורה בוגרת יותר ויציבה גנטית עם פרוגנוזה טובה יותר.
  • צורה לא בשלה יותר ויציבה גנטית עם פרוגנוזה גרועה יותר

CLL היא הצורה הנפוצה ביותר של לוקמיה ומופיעה בעיקר בגיל מבוגר. זוהי אחת הצורות השפירות (שפירות) של לוקמיה.

צורות מיוחדות של לוקמיה לימפוציטית כרונית ראה סיווג להלן.

יחס המין: גברים לנקבות הוא 2: 1.

שכיחות שיא: השכיחות המקסימלית של CLL היא בין הגילאים 60 עד 70. הגיל החציוני באבחון הוא 70 שנים לגברים ו 72 שנים לנשים.

השכיחות (שכיחות המחלה) גבוהה יותר אצל קווקזים (אנשים בהירים) מאשר לשחורים. ביפן, CLL הוא נדיר מאוד.

השכיחות (תדירות המקרים החדשים) היא כ -5 מקרים לכל 100,000 תושבים בשנה (בגרמניה). השכיחות היא כ- 5 מחלות בעשור החמישי לחיים וכ- 5 מחלות לכל 30 אוכלוסיות בשנה בעשור השמיני לחיים.

מהלך ופרוגנוזה: ב- CLL, תאי B (B לימפוציטים; חשוב להיווצרות נוגדנים) פגומים כמעט לחלוטין, כך שזיהומים חיידקיים מתרחשים לעיתים קרובות. הסיכון ל פקקת (דם קרישים) גדל גם מכיוון שמספר טסיות (קרישי דם) עולה בתחילת ה- CLL. עם זאת, ככל שהמחלה מתקדמת, מספרם פוחת ולכן עלול להופיע דימום. לוקמיה כרונית מתפתחת באופן חתרני ולאט. עם זאת, לוקמיה לימפוציטית כרונית בדרך כלל משתנה. אצל מרבית החולים המחלה שולטת (ללא כאבים). תסמינים כגון טחול טחול (הגדלה של טחול) ו לִימפָה היפרפלזיה של הצומת (הגדלה של בלוטות לימפה) מופיעים באיחור או בכלל לא. תוחלת החיים כמעט לא מופחתת במקרה זה. בצורה התקדמית יותר של התקדמות (בערך אחד מכל 5 מושפע), מתפתחת דינמיקה מהירה של המחלה, שמובילה לתוחלת חיים מקוצרת. תרופה קבועה היא רק לעתים רחוקות מאוד אפשרית. פַּעַם תרפיה הושלם, מעקב ארוך טווח הוא בראש סדר העדיפויות בכדי לאתר הישנות (הישנות המחלה) בשלב מוקדם. הישנות מתרחשת בדרך כלל בשנה-שנתיים הראשונות לאחר סיום תרפיה. כ- 50% מהחולים מתים מזיהומים.

שיעור ההישרדות לחמש שנים הוא כ- 5%.