הַגדָרָה
Gebührenordnung für Ärzte, בקיצור GOÄ, מסדיר את העמלות הנגבות עבור שירותים רפואיים שאינם נופלים במסגרת הטיפול הרפואי הניתן על ידי רופאים מוסמכים על ידי SHI. משמעות הדבר היא כי ה- GOÄ אינו חל על חיוב שירותים רפואיים עבור חולים החוקים בחוק בריאות ביטוח (חולי SHI). לחולים עם סטטוטור בריאות ביטוח, מה שמכונה תקן הערכה אחידה (EBM).
GOÄ, לעומת זאת, מסדיר את העמלות עבור חולים מבוטחים פרטיים. בנוסף, שירותי רפואה לחולים עם סטטוטור בריאות ביטוחים שאינם מכוסים על ידי חברת ביטוח הבריאות, מה שמכונה שירותי בריאות פרטניים, בקיצור IGEL, מחויבים באמצעות GOÄ. רופאים העובדים בגרמניה אינם רשאים לגבות דמי פרט עבור השירותים הרפואיים שהם מספקים לחולים מבוטחים פרטיים, אך הם מחויבים במדויק על ידי ה- GOÄ לנתוני חיוב מסוימים.
כיצד מחשבים את המספרים?
איזה סכום ניתן לגבות עבור איזה שירות רפואי נקבע על ידי כמה משתנים. ראשית, השירות שיש לחייב מוגדר באמצעות מספר. ספרה זו תואמת לערך קבוע ביורו, מה שנקרא עמלת בסיס.
בנוסף לנתון זה, גם שיעור האגרה משחק תפקיד. תלוי עד כמה (זמן רב) השירות הרפואי הניתן, ניתן לחשב שיעור שכר טרחה פשוט עד פי 3.5. משמעות הדבר היא כי ניתן להכפיל את סכום האירו המוגדר על ידי הנתון המתאים במספר שבין 1 ל -3.5.
שיעור האגרה הממוצע הוא 2.3. אם מדובר בשירות רפואי עם מאמץ נמוך מהממוצע, שיעור האגרה מופחת, אם השירות דורש מאמץ מעל הממוצע, שיעור האגרה מוגדל עד 3.5. אם שיעור האגרה עולה על הממוצע של 2.3, על החשבונית שהנפיק הרופא להציג את הסיבה לשיעור האגרה מעל הממוצע.
בנוסף למספר ושיעור האגרה, יש משתנה שלישי ב- GOÄ, האות. מכתבים מייצגים תוספות. לדוגמא, האות C מייצגת תוספות עבור שירותים הניתנים בין השעות 10: 6-XNUMX: XNUMX. ניתן לחייב חיובים נוספים בשיעור פשוט, כלומר הם אינם מוערכים על בסיס העבודה שנעשתה. האגרה שיש לשלם עבור שירות רפואי הניתן מורכבת אם כן מהמספר, משיעור האגרה וההיטל.