בנוסף, ישנן מספר שיטות (למשל, שיטת Tweedle) המאמנות את הילד להירדם באופן עצמאי. כולם מבוססים על עיקרון דומה. כלומר, להכניס את הילד למיטה לבד וער, ואחרי הטקס המרגיע של הירדמות, לצאת מהחדר. כעת, כשהתינוק בוכה, האם נכנסת לחדר לאחר פרקי זמן מסוימים, המוארכים בהדרגה (משתי דקות עד 2 דקות), כדי לנחם את הילד (לא יותר מ -15 דקות).
במהלך תקופה זו, שום אור לא נדלק והילד לא מוציא את המיטה ולא מוסח משינה על ידי פעולה אחרת (שתייה, אכילה וכדומה). שיטות אלה יכולות להיות מלחיצות מאוד עבור ההורים מכיוון שיש לבצע אותן באופן עקבי לאורך מספר ימים לפני שמושגת התוצאה הרצויה.
האם ילדים ישנים היום גרוע יותר מאשר בעבר?
כרגע אין עדויות התומכות בתזה זו. עם זאת, ישנן עדויות לכך שילדים היום נרדמים בצורה גרועה יותר מכיוון שהם נחשפים לגירויים רבים יותר מלידה ועליהם לעבד אותם במהלך השינה. עם זאת, המשמעות היא גם שיהיה כמה שיותר שקט לפני שהילד ילך לישון. במילים אחרות, שהוא מוגן מפני אור, רעש ו ריח גירויים.
מכיוון שההורים של ימינו משתמשים בשיטות הורות עדינות יותר, כנראה שכיח יותר שהם מתייחסים לילדים כמו למבוגרים קטנים ולא מבינים שהם לא יכולים להציב גבולות משלהם. מבחינת שינה, המשמעות היא שילדים לעיתים קרובות אפילו לא יודעים או מבחינים שהם עייפים. ולו רק בגלל החשש להחמיץ משהו, כמעט אף ילד לא ילך לישון מרצון.
על מנת למצוא קצב יומיומי, ילדים תלויים אם כן בעזרת הוריהם. הורים לא צריכים לחשוש מלהיות גמישים או אפילו סמכותניים שלא לצורך עם שגרת יום ברורה ועקבית. הרי קביעות וסדירות חשובים במיוחד לאורגניזם האנושי וגם לנפש, והם מעניקים לילדים תחושת ביטחון ובטיחות.
