כמה גבוה הסיכון להישנות?
שיעור ההישרדות לחמש שנים הוא 5% בממוצע. כאן אפשר להניח שמדובר בתוקפני וממאיר סרטן. שיעור ההישרדות בן 5 השנים מצביע על כך שבממוצע מחצית מכל סרקומות היואינג המאובחנות מובילות למוות. אם, לעומת זאת, לאחר 5 שנים של טיפול מוצלח ב סרקומה של יובינג, לא ניתן לגלות ממצאים נוספים, סרטן נחשב לריפוי.
טִפּוּל עוֹקֵב
המלצות:
- בשנים 1 ו -2: יש לבצע בדיקה קלינית במרווחים של שלושה חודשים. לרוב זה כולל מקומי קרני רנטגן בדיקה, בדיקות מעבדה, CT של בית החזה ושלד גוף שלם סקרטיגרפיה. אחת לחצי שנה מבוצעת בדרך כלל MRI מקומי.
- בשנה 3 עד 5: יש לבצע בדיקה קלינית במרווחים של שישה חודשים. לרוב זה כולל מקומי קרני רנטגן בדיקה, בדיקות מעבדה, CT של בית החזה ושלד שלם שלם סקרטיגרפיה. פעם בשנה מבוצעת בדרך כלל MRI מקומי.
- משנת 6 ואילך, הבדיקות הבאות מתבצעות בדרך כלל אחת לשנה: an קרני רנטגן עם בדיקת מעבדה ו- CT של בית החזה וכן שלד שלם שלם סקרטיגרפיה ו- MRI מקומי.
<br> סיכום
המחלה (סרקומה של יואינג) קיבל את שמו מתיאורו הראשון של ג'יימס יואינג בשנת 1921. מדובר בגידולים ממאירים ביותר המתפתחים מתאי נוירואקטודרמל פרימיטיביים מנווונים (= תאי קודמים לא בשלים של תאי עצב). לפיכך, סרקומות יואינג שייכות לגידולים הפרימיטיביים, הממאירים והמוצקים.
כאמור לעיל, הסרקומות של יואינג משפיעות בעיקר על האזורים המרכזיים של הצינור הארוך עצמות והאגן, אך יתכן שגם הזרוע העליונה (= עצם הזרוע) או ה צלעות מושפעים, כך שבמקביל ל אוסטאוסרקומה, ישנם גם אזורים מקבילים. בשל הסימנים הנלווים לדלקת, בלבול עם osteomyelitis מתקבל על הדעת. עקב גרור המתרחשים במהירות רבה (כ
⁄1 מכלל החולים כבר מראים מה שנקרא בת גרור באבחון) ניתן למצוא סרקומות של יואינג ברקמות רכות הדומות ל רבדומיוזרקומה. הריאות בדרך כלל נפגעות בצורה הקשה ביותר מגרורות. הסיבות שיכולות להיות אחראיות להתפתחות סרקומה של יובינג עדיין לא ידועים.
עם זאת, כיום ההנחה היא כי לא המרכיב הגנטי (תורשה) וגם לא בוצע כבר רדיותרפיה יכול להיות אחראי לפיתוח. עם זאת, נמצא כי סרקומה של יואינג לעיתים קרובות מתרחשת כאשר ישנן חריגות שלדיות במשפחה או כאשר חולים סובלים מ- רטינובלסטומה (= גידול ברשתית ממאיר המתרחש בגיל ההתבגרות) מלידה. מחקרים הראו כי תאי גידול ממשפחת מה שמכונה סרקומה של יואינג מראים שינוי בכרומוזום לא.
22. ההנחה היא כי מוטציה זו (שינוי גנטי) קיימת בכ- 95% מכלל החולים. סרקומות יבלות יכולות לגרום לנפיחות ו כְּאֵב באזור / ים המושפעים, אשר עשויים להיות קשורים גם למגבלות תפקודיות.
קַדַחַת ולוקוציטוזה בינונית (= עלייה במספר לויקוציטים ב דםניתן גם להעלות על הדעת. בשל האפשרות של בלבול עם, למשל, אוסטאומיאליטים (ראה לעיל), אבחנה אינה תמיד קלה ולכן עשויה לדרוש ביופסיה (= בדיקת רקמות עדינות של דגימת רקמה) בנוסף להליכי ההדמיה (בדיקת רנטגן). גישות טיפוליות מיושמות בדרך כלל בכמה רמות.
מצד אחד, תוכנית הטיפול כביכול מספקת לפני הניתוח בדרך כלל טיפול כימותרפי (= neoadjuvant כימותרפיה). גם לאחר הסרת הניתוח סרקומה של יובינגהמטופל יטופל טיפולית באמצעות הקרנות, ובמידת הצורך יחודש כימותרפיהלכאן ההבדל אוסטאוסרקומה הופך להיות מורגש: בהשוואה לסרקומת יואינג, לאוסטאוסרקומה יש רגישות נמוכה יותר לקרינה. בין אם יש הישנות (גידול מחודש בגידול) או לא תלוי מאוד במידת היווצרות הגרורות, התגובה לפני הניתוח כימותרפיה ואת ה"רדיקליות "של הסרת הגידול. כיום מניחים כי סבירות ההישרדות לחמש שנים היא כ- 50%. בפרט, שיפורים כירורגיים במהלך 25 השנים האחרונות אפשרו לשפר את סיכויי ההישרדות
