כיצד מתפתחת המחלה | נפרופתיה סוכרתית

כיצד מתפתחת המחלה

הפיתוח של נפרופתיה סוכרתית עדיין שנוי במחלוקת, כאשר מה שמכונה "תיאוריה מטבולית" נחשבת לסבירה ביותר. תיאוריה זו מניחה כי מורם לצמיתות דם רמת הסוכר מובילה בתחילה לפגיעה במבנים אלו ולשינויים תפקודיים נלווים עקב הצמדת מולקולות הסוכר לגוף חלבונים, כאלו שנמצאות בכליות (קרום המרתף של גלומרולי הכליה, דפנות הדם כלי). בתוך ה דם כלי, זה מוביל למה שנקרא "מיקרואנגיופתיה סוכרתית”(= נזק לקטן ביותר כלי).

בנוסף, יש גדל דם לזרום אל כליה, אשר יחד עם נזק זה מוביל לאובדן סלקטיביות של מסנן הכליות, השולט בדרך כלל בקפדנות על רכיבי הדם המסוננים לשתן, כך שרכיבים גדולים יותר כגון חלבונים מופרשים יותר ויותר בשתן. כתוצאה מכך נוצר מחסור במרכיבי הדם הללו, מה שעלול להוביל לתסמינים שונים. הנוכחות של נפרופתיה סוכרתית בדרך כלל נעלם מעיניו במשך שנים, מכיוון שזרימת הדם המוגברת בתחילה כליה אינו גורם לתסמינים כלשהם.

במהלך השנים, השינויים המבניים שתוארו לעיל מתפתחים בכלי השטח כליה וברקמה עצמה, אשר לאחר זמן רב מובילה להפרשה מוגברת של חלבון הדם הראשי (אלבומין) כתסמין הראשון; יש מיקרו אלבומינוריה עם אובדן של עד 300 מ"ג אלבומין ליום. בשלב זה, המחלה עדיין אינה קשורה לתסמינים עבור המטופל, ייתכן שתחול עלייה קבועה בהתחלה לחץ דם.אם הטיפול מתחיל מיד בשלב זה, ניתן להתעכב או למנוע את התקדמות המחלה. אם זה לא נעשה, יש עלייה מתמדת ב אלבומין הפרשה, המאופיינת במעבר למקרו אלבומינוריה (הפרשה של יותר מ -300 מ"ג ליום).

אם ההתקדמות נמשכת, הכליה הופכת בלתי מספקת יותר ויותר ויותר ויותר מרכיבי דם (כולל גדולים יותר) חלבונים) הולכים לאיבוד לגוף ללא כוונה באמצעות שתן, מה שמוביל גם להצטברות של רעלים (במיוחד קריאטינין ו אוריאה) בדם, שיהיה צורך להפריש דרך הכליה. בשלבים מתקדמים יש גם עלייה קבועה ב לחץ דם שיש לו השפעה שלילית על איברים אחרים מלבד הכליות, כגון לֵב. מאז 1983 חולקה המחלה לחמישה שלבים, כאשר הפרשת השתן הראשונית הגוברת אופיינית לשלב הראשון.

בשלב II נראה כי תפקוד כלייתי תקין; למרות שעדיין אין אובדן חלבון, בדיקה מיקרוסקופית של דגימת כליה (ביופסיה) כבר חושף שינויים אופייניים. משלב III ואילך מתרחשת מיקרו אלבומינוריה, אשר עקב המעבר למאקרו אלבומינוריה חורגת מהסף לשלב הרביעי. בשלב V הכליה נפגעת עד כדי כך שטיפול החלפת כליה כרונית, למשל על ידי דיאליזה, הופך להיות בלתי נמנע.

תסמינים "גלויים" מופיעים בדרך כלל רק ברגע שמופרשים יותר מ -3.5 גרם חלבון דרך הכליה תוך 24 שעות, וכתוצאה מכך משמעותית מחסור בחלבון בדם, מה שגורם למים מהכלי לעבור לרקמה שמסביב (היווצרות בצקת). בנוסף ל "מים ברגליים", חולים מדווחים לעיתים קרובות על עלייה במשקל ובשתן מקציף. כסיבוך, הסיכון להיווצרות קרישי דם (פקקת) עולה; יתר על כן, הפרשת סוכר לא תקינה דרך השתן מובילה לשיעור מוגבר של דלקות בדרכי השתן.