כאב במהלך הלידה והלידה

כשאתה אומר לאישה צעירה שה- כְּאֵב של הלידה אינה טבעית ושניתן לחסל אותה בלי זריקות or הרדמה, הדבר הראשון שהיא עושה זה לנער אותה ראש בחוסר אמון. האין הכאב הזה מובן מאליו? האם אי ההבנה הברורה בין היקף גופו של הילד לצמצום איברי הרבייה הנשיים אינה מביאה בהכרח לכאב העז ביותר?

מקור הפחד מכאב במהלך הלידה והלידה

התחושה של כְּאֵב כל כך גדל מאוד אצל נשים בודדות נובע משינויים ב מערכת העצבים. השפעות מזיקות כאלה על מערכת העצבים מגיעים מפחד ותפיסות מוטעות. באותו יום בו הנערה הגדלה לומדת בפעם הראשונה את הופעתם של חיי אדם מבטן האם, נבט הפחד שוקע גם בנפש הצעירה יחד עם הציפייה השמחה לאימהות. לאם לעתיד אין מושג לגבי ההשפעה המשמעותית של הורמונים, המיוצרים בכמויות אדירות באזור שליה ובמשך תשעה חודשים להכין, לשחרר, לרכך את מעברי הלידה של האישה ההרה לקראת מעבר הילד. איש כנראה לא אומר לה שהילד ראש סלילת הדרך בהתקדמות ההדרגתית לוחצת על דם מתוך הרקמות הרכות הנמתחות במיוחד וכי חוסר הדם כתוצאה מכך הופך את הנרתיק, פרינאום ו השפתיים כל כך חסר רגישות שניתן לתפור דמעות מיד לאחר הלידה בלי הרדמה. בדמיונם, הוודאות שעל הילד לגרום כְּאֵב כשעוזבים את הרחם דרך פתח כל כך צר שורר. אינספור רשמים מעולם הניסיון מגבשים את הוודאות הזו מגיל צעיר, החל מההתבוננות שרוב הלידות מתרחשות בבית חולים וכי הרופאים ממלאים תפקיד חשוב בכך, בדומה לתפקיד שהם ממלאים במחלות ובניתוחים. זה מגיע לכך שרומנים וסיפורים מוצאים בסרטים ובספרי שמע הרבה יותר מפחידים מאשר לעודד ייצוגים של הלידה. בנוסף, לידות קשות או אפילו אומללות הן נושא שיחה פופולרי שניתן להרחיב עליו, ואפילו הלידה הקלה ביותר מצויירת ולא טריוויאלית בחילופי חוויות נשים. כך, מתחם פחד אלמנטרי, המעוגן יותר בתת המודע, מתפתח וגדל, שמטופח על ידי השפעות רבות במהלך הֵרָיוֹן. השפעותיו אינן מוגבלות בשום פנים ואופן לחיי הרגש. ברגע שהקצבית התכווצויות משרירי הרחם (כאבי לידה) מכריזים על תחילת הלידה, פחד ובורות, ציפיית כאב ומצב רוח פאניקה מפעילים מנגנון מסובך.

לידה ולידה ללא פחד וכאב

התוצר הסופי שלו הוא כאבי לידה, שיותר מ -90% מהנשים הפוריות בקרב עמים מערביים חשים ומביעים פחות או יותר בצורה ברורה. מחקרים מודרניים, לעומת זאת, מציעים כי לידה רגילה ולא מסובכת היא באופן טבעי ללא כאבים, או לפחות ללא כאב משמעותי. כמובן, פעולת הלידה מלווה בגירוי של קצות עצבים רגישים העלולים לעורר תחושות לא נעימות. תהליכים מטבוליים במהלך כיווץ הרחם, רקמות מתיחה, דחיסה של איברים סמוכים וכו '. הגירויים המושרים מכאנית אלה אינם זקוקים בשום פנים ואופן להוכיח על ידי חמישה עד שמונה אחוזים מכלל הלידות ללא כאבים ללא התערבותנו. (על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, אחוז זה נאמר כי הוא 90 אחוז בקרב העמים הילידים שעדיין קיימים באפריקה ובאסיה). רק העיבוד של תחושות אלה בחלקים הגבוהים יותר של מערכת העצבים (diencephalon ו- מוח מוח) הופך אותם לעיתים קרובות לכאב הקשה ביותר. קליפת המוח, איבר היווצרות התודעה שלנו ועיבוד המחשבה של כל התפיסות החושיות, מקבל ללא הרף מספר אינסופי של דחפים מאברי הגוף. סף ההתרגשות שלו מותאם בדרך כלל כך שתודעתנו תופסת רק את החיוניים מהדחפים הזורמים כל הזמן, בעוד שכל האחרים מעוכבים. על ידי הגדלת סף ההתרגשות, קליפת המוח יכולה להפוך דחפים בעלי חשיבות חיונית מועטה לדחפים סאבלימינל על מנת לחסוך לאורגניזם תגובות מיותרות. באופן זה, במהלך הלידה, הוא יכול לעכב את הדחפים החושיים הטבעיים המושרים מכנית מאברי האגן הפחות, ובכך להשאיר אותם מתחת לגל תחושת הכאב. סף הריגוש בדרך כלל מוריד אצל נשים שאינן מודעות ולא מוכנות. לתחילת הלידה. לא רק הפחד האלמנטרי מכאב וסכנה שתוארו בהתחלה גוזל את מתח הקליפה המוחית ומקשה על עיכוב דחפי הגירוי הנכנסים בקצב. רֶחֶם. אי נוחות מגוונת ומעצבנת סימני מתיחה העירו רגשות של חוסר רצון. לא פעם מצוקה חברתית, כעס מקצועי או אפילו סכסוכים זוגיים מכבידים על הנפש. האשמות רבות בהשפעות נפשיות שליליות האשמה בכך שברוב האמהות המצפות התפקוד של קליפת המוח מופרע יותר ויותר כמו הֵרָיוֹן מתקדם. המצב מחמיר עוד יותר במהלך הלידה. האישה נכנסת לחדר לידה, שם לא פעם כבר "בני לוויה" סובלים. וכמו דורות לפניה, היא עושה את דרכה בשער החשוך של החרדה והפחד: בורה, מיואש, התפטר לגורל ופאסיבי. היא לוקחת את הכאב על עצמה כמו אגרה שאינה ניתנת לשינוי. הבכי מתחת לכיווץ מביא להקלה. בדחף אינסטינקטיבי לפעול, היא מתהפכת. התכווצות השרירים הרצוניים מתפשטת לסיבי השריר של סגירת הרחם, ומסבכת את תהליך הפתיחה.

לידה ללא כאב באמצעות הכנת לידה פסיכופרופילקטית.

גופני ונפשי כוח מבוזבז בתהליך זה, התשישות גורמת לעצמה להרגיש. הלידה נמשכת זמן רב יותר, מעמיסה על הילד יותר, דורשת סיוע רפואי תכוף יותר. אין ספק שהתנהגות זו אינה הכלל. תארנו זאת בבהירות זו במאמרנו: לידה ללא כאב באמצעות הכנת לידה פסיכופרופילקטית להפוך את נקודות המוצא של פסיכופרופילקסיס למובנות. זוהי תוכנית פדגוגית, פסיכותרפויטית והתעמלות אמצעים המונעים את ההפרעות הנ"ל בעיבוד תחושות לידה טבעיות. העדיפות הראשונה היא חיסול של לחצים נפשיים ופסיכולוגיים מטרידים המשפיעים על רמת הפעילות ועל יכולת המעכבות של קליפת המוח. כאן יש חשיבות בסיסית לייעוץ רפואי פרטני ולמיצוי כל האפשרויות החברתיות והחומריות של העזרה. על מנת למגר את פחד מלידה שנשא מדור לדור מאז ומעולם, אמהות לעתיד לומדות את היסודות החשובים ביותר במהלך הכנת הלידה הפסיכופרופילקטית כבר בחודש השלישי עד החמישי. למידע נוסף, כפי שצוין קודם לכן, עיין במאמרנו בנושא נתינה לידה ללא כאבים באמצעות הכנת לידה פסיכופרופילקטית.