אחוז ההצלחה העיקרי של PTCA גבוה מאוד ועולה על 90%. חוץ מ ה לנקב באתר, למטופל אין פצע להחלים והוא כמעט נטול תסמינים באופן מיידי ומסוגל לבצע ביצועים טובים יותר. זה כבר ניתן לראות ב לחץ א.ק.ג למחרת הבדיקה.
החיסרון של ההליך הפשוט יחסית הוא שיעור ההישנות הגבוה: אצל כשליש מהחולים ההתרחבות נמשכת כמה חודשים בלבד למרות התמיכה בתרופות, ויש לחזור על PTCA.
קרעים בדופן הכלי
לבדיקת התוצאות ארוכות הטווח של PTCA, א צנתור מבוצע שוב לאחר כחצי שנה. סיבוך אפשרי של ההליך הוא קריעת דופן כלי הדם הפנימי כתוצאה מההתרחבות. דמעות קטנות הן לעתים קרובות בלתי נמנעות וחסרות משמעות, אך גדולות יותר יכולות להשפיע דם זְרִימָה. הרופא מנסה לתקן אותם בעזרת התרחבות חדשה או בעזרת סטנט. אם זה לא מצליח, בדרך כלל מצוין ניתוח מעקפים.
סיכון לקריש דם
בנוסף, א דם קריש עלול להיווצר ופסולת עלולה להתנתק, ואז עוברת עם זרם הדם, חוסמת לחלוטין את הכלי במקום צר יותר וכך מובילה ל לֵב לִתְקוֹף. אפשר גם למנוע זאת על ידי הרחבה מחדש ו- סטנט, ותרופות יכולות להמיס את הקריש.
אם לא מצליח לעבור ניתוח מעקף חירום מיידי, אם כי זה המקרה בפחות מ -2 מתוך 1000 חולים. בנוסף, החומר המושרש יכול גם לגרום סְפִיגָה של הריאה כלי (רֵאָתִי תסחיף) או מוחי כלי (שבץ).
תגובות אלרגיות
סיבוכים נדירים אחרים אך עלולים לסכן חיים - כמו עם צנתור - לכלול הפרעות בקצב הלבתגובות אלרגיות או הפרעה בתפקוד בלוטת התריס בגלל חומר הניגוד.
סיכון גבוה לפציעה
קצת יותר נפוצים הם עור, רקמות רכות, או פציעות עצביות ב לנקב אתר, דימום, דלקת, בעיות במחזור הדם ופגיעה בכלי הנקב.
תוצאה קטלנית מתרחשת בתדירות ממוצעת של כ -0.05% מהמקרים - אם כי הסיכון תלוי גם בתנאים הקיימים ובגיל.
PTCA עם ניתוח סטנט או מעקף?
במחקר שנערך על 3000 חולים באירופה ובארצות הברית (מחקר תחביר, 2008), הושוותה התרחבות עם סטנט עם ניתוח מעקפים. תוצאות: PTCA עדין יותר, ונראה כי חולים סובלים פחות משבץ לאחר מכן. עם זאת, בהשוואה לניתוח מעקפים, לרוב יש לחזור עליו בגלל שיעור ההישנות הגבוה. מעניין שאף פרוצדורה לא הייתה טובה יותר מבחינת התמותה ושיעורי אוטם שריר הלב.
