תרפים
50% מחירשות פתאומית נסוגה בימים הראשונים. אם חומרת החירשות הפתאומית הסימפטומטית נמוכה וניתן לשלול אותה, לכן לרוב מומלץ להישאר במיטה ולהמתין. אמצעים אחרים כוללים ניהול מערכתי או תוך-רחמי מרוכז מאוד של גלוקוקורטיקואידים במשך כמה ימים.
במתן תוך-רחמי, הגלוקוקורטיקואיד מוחל ישירות על ה האוזן התיכונה דרך ה עור התוף. טיפול ריאולוגי עם pentofixylline משמש לעתים קרובות כתוספת. זה מקדם את קצב הזרימה של דם.
טיפול חמצן יתר משמש גם לחיזוק ה- המערכת החיסונית וכך להגדיל את ההסתברות לרמיסיה ספונטנית. לבסוף יש לדון במתן תרופות נוספות נגד וירוסים. ההנחיות הנוכחיות ל אובדן שמיעה חריף טיפול עם גלוקוקורטיקואידים ממליץ על מינון במינון גבוה של פרדניזולון (250 מ"ג) או גלוקוקורטיקואיד סינתטי אחר לאורך 3 ימים.
במידת הצורך ניתן להמשיך בטיפול זה. בין אם הניהול הוא מערכתי או תוך-תרימתי, הוא מותיר לרופא המטפל בהתייעצות עם המטופל. מתנה מערכתית במינון גבוה של גלוקוקורטיקואידים אין צורך להפסיק לאחר שלושה ימי טיפול, מנקודת מבט אנדוקרינולוגית.
כמו כן, תופעות הלוואי של טיפול גלוקוקורטיקואידי במינון גבוה לאורך תקופה קצרה הן זניחות על פי מחקרים עדכניים. לעומת זאת, יישום תוך-רחמי גורם לעיתים קרובות כְּאֵב, סחרחורת קלה, לפעמים אפילו ניקוב של עור התוף ודלקת של האוזן התיכונה. במקרה של טיפול ממושך, לעומת זאת, טיפול תוך טראמפני מראה מהלך ללא סיבוכים.
מֶשֶׁך
משך פתאום אובדן שמיעה משתנה מאוד ותלוי בחומרת אובדן השמיעה. תחילת הטיפול משפיעה גם על משך הטיפול אובדן שמיעה: ככל שאתה ממתין זמן רב יותר בין הסימפטומים הראשונים לתחילת הטיפול, כך הפרוגנוזה גרועה יותר. בכמחצית מהמטופלים התופעות משתפרות באופן ספונטני אובדן שמיעה מרפא ללא טיפול (הפוגה ספונטנית).
הפוגה ספונטנית היא ככל הנראה אם אובדן השמיעה היה קל בלבד. על מנת להימנע מנזקים מאוחרים, יש לפנות תמיד לרופא לתכנון טיפול נוסף. אם הרופא מוצא רק אובדן שמיעה קל (עם ירידת שמיעה קלה בלבד), ניתן להמתין להפוגה ספונטנית למספר ימים בהסכמת המטופל.
זה לא מומלץ אם למטופל יש אובדן שמיעה חמור, טינטון וגם לאזן בעיות, כמו גם אוזניים שכבר נפגעו מראש. במקרים אלה הפרוגנוזה גרועה יותר והטיפול הכרחי בהחלט. שני שלישים מהחולים אינם סובלים מנזק נוסף לאחר שהירידה באובדן השמיעה.
לעיתים נדירות נותרים תסמינים קבועים בדרגת חומרה משתנה, כגון צלצול באוזניים מתמשך או אובדן שמיעה. האבחנה של חירשות פתאומית צריכה להיעשות על ידי מומחה באוזן, אף ותרופות גרון. תחילה עליו או היא להתחיל בבדיקת המטופל באמצעות פירוט היסטוריה רפואית, בהם יש לקבוע את אופי התסמינים, זמן ההתרחשות ומחלות קודמות ידועות, כגון מחלות לב וכלי דם והפרעות נוירולוגיות.
ואז הרופא יתחיל בבדיקת האוזן, תחילה מבחוץ, ואז מבפנים דרך מה שמכונה אוטוסקופיה. כאן הוא יכול לראות את מעבר האוזן ואת עור התוף, יכול לכלול למשל את הזיהום הנ"ל באמצעות תקע שומן שומן או דלקת בעור התוף. אם אזור זה אינו בולט, מומחה אף אוזן גרון יבצע א בדיקת שמיעה.
שתי בדיקות מתאימות מאוד להבדיל בין הפרעת הולכה קולית (מסיבה כלשהי לא ניתן להעביר את הצליל ממנה האוזן החיצונית ל האוזן הפנימית) והפרעת תחושת קול (הצליל מגיע לאוזן הפנימית אך אינו הופך נוירולוגית ולא מועבר ל מוֹחַ). במבחן וובר כביכול, מכה מזלג מכוונן וגורם לו לרטוט, ומונח על כתר המטופל. אם הוא שומע את אותו הצליל בשתי האוזניים, זו לא הפרעת הולכה קולית ולא הפרעת תחושת קול. אם מדובר בהפרעת הולכה קולית, הוא שומע את הצליל חזק יותר באוזן החולה.
אם מדובר בהפרעת תחושה קולית באוזן הבריאה. ניתן להשתמש במבחן המרזב לאבחון שתי ההפרעות. גם כאן מייצרים מזלג כוונון ומונח על העצם מאחור את האפרכסת (מסטואיד).
על המטופל לתת אות ברגע שהוא כבר לא שומע את הצליל. ואז הרופא מחזיק את מזלג הכוונון מול אוזנו של המטופל. אם הוא לא שומע את הצליל, זו הפרעת הולכה קולית.
עם זאת, בימינו לרופא אף אוזן גרון עדיין קיים מגוון רחב של מכשירים אלקטרוניים אבחוניים לבדיקת שמיעה. במבחן Gellè כביכול ניתן לבחון את ניידות העצמות. בלון ממוקם אטום על החיצוני תעלת השמע ומזלג כוונון על גולגולת עצם המטופל.
על ידי לחיצה על הבלון, עצמות השמיעה מוגדרות ברטט או מואטות. אם המטופל שומע כל הזמן את הצלילים שמפיק מזלג הכוונון, למרות שהבלון מופעל, זוהי שרשרת פתולוגית וקבועה של עצמות. אין מחלה בנפחים משתנים.
אודיומטריה של סף טון טהור או אודיוגרמה של טון מתבצעת לכל מטופל החשוד שיש לו אובדן שמיעה פתאומי. באמצעות אוזניות, כל אחד מהאוזניים בנפרד מוזנים גוונים טהורים בגבהים שונים שנוצרו על ידי גנרטור. צלילים אלה מוצעים תחילה למטופל בשקט, ואז בקול רם יותר ויותר.
המטופל לוחץ על כפתור ברגע שהוא שומע את הטון הראשון. מגבלה זו נקראת גם סף השמיעה. ערך זה מוכנס לעקומה ובסוף הנקודות מחוברות (עקומת סף שמיעה).
במקרה של נזק ל האוזן הפנימית, העקומה תיפול בתדירות גבוהה יותר. באוזן בריאה, העקומה תהיה ישרה בערך. אם ניתן לגלות את אובדן השמיעה באוזן אחת והוא לפחות 30dB במשך שלוש אוקטבות רצופות והתפתח תוך 24 שעות, לא ניתן לזהות סחרחורת או גורמים אפשריים אחרים לאובדן שמיעה, יש לבצע אבחנה של חירשות פתאומית.
על מנת לא לכלול את הגורמים הרבים האפשריים האחרים לחירשות פתאומית, א דם בדיקה עם פרמטרים של קרישה, כולסטרול יש לבצע ערכים וערכי דלקת. הבדיקה למחלה אוטואימונית וכן בדיקה רדיולוגית באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI של ראש) יש לבצע רק במהלך המשך של שרשרת האבחון. אק"ג או אולטרסאונד בחינת ה- לֵב ניתן לבצע במחלקה פנימית כדי לא לכלול מחלות לב וכלי דם כגורם להפרעות השמיעה.
