טרקטוס ספינובולברי

שמות נוספים

רפואי: Substantia alba spinalis CNS, חוט שדרה, מוח, תא עצב, חוט שדרה של חומר אפור

מבוא

טקסט זה מנסה להציג את יחסי הגומלין המורכבים מאוד ב חוט השדרה בצורה מובנת. בשל מורכבות הנושא הוא מכוון לסטודנטים לרפואה, רופאים והדיוטות מאוד מעוניינות.

הכרזה

הטרקטוס ספינובולברי מחולק ל: שני המסלולים הללו ממוקמים בחוט האחורי של החומר הלבן של חוט השדרה (Funiculus האחורי). הם מובילים כדרך עולה (מציאה) מעמוד השדרה גנגליון לשני אזורי ליבה, השוכנים במדולה המוארכת oblongata: Fasciculus gracilis עד "הליבה החיננית", ה- Ncl. gracilis, ו- Fasciculus cuneatus ל- Ncl.

cuneatus. (Ncl. = גרעין = גרעין).

כאן טמונה נקודת המתג המרכזית הראשונה, הנוירון השני בגפה האחורית. שני המסלולים מסוכמים כ- tractus spinobulbaris, כלומר "שביל המוביל מה חוט השדרה לגרעין ", מכיוון שהם מוליכים את אותו מידע, כלומר תחושת המגע והרטט (מה שמכונה משטח או רגישות אפי-קריטית) כמו גם התחושה שלנו למיקום השרירים שלנו המפרקים (וכך של כל הגוף) במרחב וגם ביחס זה לזה (= תחושת מיקום, תחושת עומק, תחושת כוח או פרופריוספציה). ה- Fasciculus cuneatus מוליך את המידע מהחצי העליון של הגוף, כלומר הוא מורכב מהארכות של עמוד השדרה גנגליון תאים של צוואר ועליון חזה קטע

מכשיר הגרסיליס מכוון את המידע מהחצי התחתון של הגוף, כלומר הוא מורכב מתוספות של עמוד השדרה גנגליון תאים ממקטעי בית החזה התחתון, המותני והקודש. הגבול בין השניים הוא בערך ברמה של קטע השד 5 (Th 5), אך זה שונה בכל מקרה.

• Fasciculus gracilis (GOLL) ו-
• Fasciculus cuneatus (בורדך)

פונקציה

תאי הגנגליון בעמוד השדרה מסתיימים בקבלתם (דנדריטים) בכל מקום בו הם מקבלים את "המידע הרגיש", למשל:

• בעור
• ברקמה התת עורית
• בכמוסות המפרקים
• Periosteum
• עור הסחוס
• שרירי השרירים ו
• אל האני גידים.
• דנדריטים
• גוף התא
• אקסון
• גַרעִין

קצוות דנדריטים אלה נקראים "קצות עצבים חופשיים". מלבדם, ישנם גם קולטנים מיוחדים כגון תאי מרקל של העור או גופי המישוש של מייסן, איברי גיד הגולגי או צירי השריר. הגירוי שסיומים אלה רושמים, למשל א מתיחה גירוי של הגיד, מתנהל בעצב היקפי לעצב השדרה (עצב חוט השדרה) של קטע ומשם לתא הגנגליון בעמוד השדרה, שהוא הנוירון הראשון במסלול זה.

נוירון זה הוא פסאודואניפולרי. הדחף שמגיע עובר כעת דרך השורש האחורי (radix posterior) לחוט השדרה. זה המקום בו שידור האות מתפצל: אבל בואו נסתכל על הענף העולה הארוך, הדרך האחורית בפועל.

עד הגרעינים המתאימים להם, רכיבי gracilis ו- cuneatus עוברים על הצד ה"אותו "(= ipsilateral), כלומר התחושות (מגע, רטט, תחושת מיקום) מכף רגל שמאל ויד שמאל עוברות גם בצד שמאל. של חוט השדרה. הן בדרכם והן בגרעינים עצמם, קיימת חלוקה סומטוטופית קפדנית, כלומר לכל מיקום בפריפריה יש ייצוג מקומי מדויק בכל התחנות בדרכו עד לקליפת המוח: ככל שהקטע הרחוק יותר אליו מידע הגירוי נכנס, ככל שהוא עובר לצדדים בדרך שהוא עובר. בכל אחד משני הגרעינים, הסיבים עוברים כעת לשנייה תא עצב, אשר שולח את הרחבותיו אל התלמוס בדיאזפלון.

עכשיו הם כבר לא נקראים "ספינובולבריס" מכיוון שהם השאירו את חוט השדרה (spino-) וגם את הגרעינים (bulbi) מאחור. סיבים אלה עוברים כעת כל אחד לצד השני, כלומר הם עוברים מנוגדים. הסיבים שעוברים כעת בצד שמאל ובכך מוליכים את המידע מצד ימין של הגוף.

בחלק זה הם מכונים Lemniscus medialis, "הלולאה הרחוקה יותר באמצע", והם חלק ממסלול המוביל סיבי עצב מאזורי ליבה שונים אל התלמוס (tractus bulbothalamicus). מסיבה זו המכונה המכונה גם מערכת הלמנסקלה מכאן והלאה. באזור ליבה מסוים של התלמוס (nucleus ventralis posterolateralis), הם עוברים לשלישי שלהם תא עצב, ששולח את הרחבותיו לקליפת המוח, שם לגירוס פוסט-צנטריס. זה מוֹחַ מתפתל, השוכן ישירות מאחורי התלם המרכזי ומהווה, כביכול, "נקודת סופית" לכל המידע הרגיש.

כמה סיבים של חוש המיקום, הם פרופריוספציה, מסתיימים גם באזורי ליבה אחרים, במיוחד הגרעין thoracicus dorsalis (נקרא גם העמוד של סטילינג קלארק), שנמצא בקרן האחורית ברמה של הקטעים C8-L3. משם הם נשלחים לקליפת המוח המוחית דרך דרכי המוח האחוריות (= tractus spinocerebellaris posterior).

• מצד אחד כענף ארוך במסלול האמור (ספינובולבר) לאזורי הליבה Ncl. gracilis או Ncl. cuneatus (תלוי בגובה בו נוצר הגירוי),
• מצד שני, כענפים קצרים לנוירונים בינוניים (מה שמכונה בטחוני אקסון) של הקרן האחורית או
• ישירות לתאים מוטוריים של הצופר הקדמי, ויוצרים נתיב רפלקס פשוט.