טכנולוגיית הצומת
לאחר כל תפר עור, יש לקשור את החוטים. כדי להשיג חוזק אופטימלי של הקשר, נעשים תמיד שלושה קשרים, לפיהם אלה צריכים להיות בכיוונים מנוגדים. ביסודו של דבר, הקשר הראשון צריך לתקן את הפצע במצב המיועד, ואילו הקשר השני המסתובב נגד צריך לייצב את הקשר הראשון.
כדי להיות בצד הבטוח, נוצר קשר שלישי. תנאי הכרחי לקשר מתאים הוא חוזק המתיחה של הקשר. חוטים דקים וחלקים (מונופילמנטיים) דורשים לעיתים קרובות יותר קשרים בכדי למנוע את פתיחת הקשר מעצמו.
קשר צריך להיות תמיד קרוב לפצע, אך לא להיות חזק מדי בכדי למנוע התכווצות. עבור תפרים בעור, הקשר מושג ישירות באמצעות מחט וחוט על ידי גלישת קצה החוט סביבו. גם כאן יש לבצע את הלולאה לסירוגין בכיוון השעון ולא בכיוון השעון, שלוש פעמים בסך הכל.
קשרים עמוקים יותר קבועים על ידי האינדקס או האמצע אצבע קשר. הדבר המיוחד בקשרים מסוג זה הוא שניתן לקשור אותם ביד אחת בלבד. אם הקשרים היו קשורים בשתי הידיים, כמו במקרה של קשירת נעליים, על המנתח להיות זמין לשתי הידיים למטרה זו ולהשאיר את שני החוטים במתח מתמיד על מנת להתאים היטב את קצוות הפצע. הטכניקה ביד אחת מאפשרת לשמור על חוט אחד בלבד במתח בזמן שהחוט השני מסוקס סביב החוט המתוח. זה מאפשר שליטה טובה יותר בקשר, מיקומו ומתח.
טכניקת תפירה
הודות להתפתחות הטובה של חומר התפר וטכניקות תפרים וקשירה, רוב הפציעות כיום יכולות להיסגר היטב ולהשאיר כמעט שום צלקות. טיפול וניקוי טוב של הפצע לפני סגירת קצוות הפצע הם חיוניים. בנוסף, יש לבחור בקפידה חומר תפרים וטכניקת תפירה כדי למנוע סיבוכים ככל האפשר.
הודות למבחר הגדול של תפרים, מחטים וטכניקות תפירה שונות, ניתן למצוא את הטיפול האופטימלי כמעט לכל פצע. בנוסף, ניתן גם בימינו לא רק לתפור פצעים, אלא לסגור אותם בעזרת מהדקים, דבקים או פסי דבק. עם זאת, הוכח כי ריפוי צלקות הוא אינדיבידואלי מאוד וכמעט שלא ניתן להימנע מריבוי צלקות.
אולם כיום ניתן להפוך אותם ליפים מבחינה קוסמטית בעזרת ניתוחים פלסטיים. בכל מקרה יש להימנע מזיהומים, גמישות מוגברת ומתח מכני, ויש לטפל בזיהומים מוקדם ככל האפשר כדי למנוע סיבוכים. באופן עקרוני, כל צלקת עדיין פעילה כשנה לאחר הפציעה. רק אחרי השנה האחרונה הצלקת האחרונה מצב גלוי, ורק אז צריך לייפות את הצלקת על ידי ניתוחים פלסטיים.
