רפואה פליאטיבית היא ענף של רפואה שמטרתה לטפל באנשים חולים קשים, גוססים. כאן, ההתמקדות אינה בריפוי מחלת המטופל, אלא בהקלה כְּאֵב ומנסה לשמור על איכות חייו של הפרט זמן רב ככל האפשר. ארגון הבריאות העולמי (העולם בְּרִיאוּת ארגון) מגדיר טיפול פליאטיבי כדלקמן: "הטיפול הפליאטיבי הוא הטיפול ההוליסטי וההוליסטי בחולים עם מחלה מתקדמת (מתקדמת), מתקדמת ותוחלת חיים מוגבלת בזמן שהמחלה אינה מגיבה עוד לטיפול מרפא ושליטה על כְּאֵב, תסמיני מחלות אחרים, בעיות פסיכולוגיות, חברתיות ורוחניות הם בראש סדר העדיפויות. "
התהליך
רפואה פליאטיבית (פאליום בלטינית: מעטפת) מגנה על המטופל ושואפת באופן מרכזי לשמירה על הרווחה. רפואה מרפא קונבנציונלית מציבה את הריפוי (lat. Curare: לרפא) של המחלה מעל לרווחתו של המטופל, תוך קבלת הפחתה באיכות החיים הנגרמת על ידי תרפיה ותופעות הלוואי שלה. הרפואה הפליאטיבית רואה במות חלק מהחיים ובכך כתהליך טבעי וטבעי שאין לזרז אותו ולא לעכב אותו. המתת חסד פעילה נדחית בבירור. האיגוד האירופי למען טיפול פליאטיבי (EAPC) מספקת את ההגדרה הבאה: "טיפול פליאטיבי הוא טיפול פעיל ומקיף בחולים שמחלתם אינה מגיבה לטיפול מרפא. שליטה ב כְּאֵב ותסמינים אחרים, כמו גם בעיות חברתיות, פסיכולוגיות ורוחניות, הם בראש סדר העדיפויות. טיפול פליאטיבי הוא בין תחומי וכולל את המטופל, המשפחה והקהילה בגישתו. במובן מסוים, טיפול פליאטיבי הוא צורת הטיפול הבסיסית ביותר, המספקת את צרכי המטופלים ללא התחשבות במיקום, הן בבית והן בבית החולים. טיפול פליאטיבי מאשר את החיים ומקבל את המוות כתהליך רגיל; הוא אינו מבקש לזרז או לעכב את המוות. המטרה היא לשמור על איכות החיים הטובה ביותר האפשרית עד המוות. " רפואה פליאטיבית בסיסים פעולותיו לחלוטין על צרכי המטופל. משאלות, מטרות, הצורך לסדר עניינים כמו גם שאלות רוחניות, כמו שאלת משמעות החיים או הגסיסה, נמצאים בראש הרשימה. המרכיבים הבאים בטיפול פליאטיבי הם מרכזיים:
- חינוך המטופל וקרוביו
- טיפול הוליסטי על ידי צוות בינתחומי של רופאים, כוהנים, אחיות, עובדים סוציאליים ופיזיותרפיסטים.
- הגשמת צרכים פיזיים, פסיכולוגיים, רוחניים וחברתיים.
- כאב מצוין ושליטה בסימפטומים
- איכות החיים היא המוקד של כל מדד
- לרצון המטופל יש את החשיבות הגבוהה ביותר
- הכללת הרשת החברתית, במיוחד הקרובים.
- ליווי הקרובים גם לאחר מות החולה.
- קבלה כלפי הגוססים
חשיבות מרכזית היא הסביבה בה מתקיים טיפול פליאטיבי, הטיפול מחולק למסגרות אשפוז, אשפוז ובית:
- הגדרת בית:
- שירות טיפול ביתי
- פרקטיקה משפחתית / תרגול מומחה
- הגדרת אשפוז:
- מרפאת יום
- שירות הוספיס חוץ
- מרפאות חוץ מיוחדות כמו מרפאת חוץ לכאב
- טיפול לאחר הגידול
- אזור אשפוז:
- יחידת טיפול פליאטיבי
- שירות ייעוץ
- אַכְסַנִיָה
מטרת הטיפול הפליאטיבי היא בעיקר להקל על תסמינים המפחיתים את איכות החיים. זה כולל לא רק אי נוחות פיזית, אלא גם בעיות פסיכולוגיות כגון חרדה ו דכאון. התסמינים העיקריים בטיפול פליאטיבי כוללים [הנחיה S3]:
- קוצר נשימה (קוצר נשימה)
- עייף (עייפות; כ 90% סובלים ממנה).
- חרדה - הפרעות פאניקה, פוביות, כלליות הפרעת חרדה (גַז).
- כְּאֵב
- מדמם
- בחילות (בחילות) / נפיחות (הקאות)
- עצירות (עצירות)
- חסימה ממאירה במערכת העיכול (MIO) - חסימה קלינית והדמיתית במערכת העיכול (חסימת מערכת העיכול) הנגרמת על ידי גידול תוך-בטני ("חשוך-מרפא") ("גידול בטן") או גרורות תוך-פריטונאליות (גרורות בגידול צפק).
- מַמְאִיר פצעים (שכיחות (שכיחות מחלות): 6.6-14.5%).
- הפרעות הקשורות לשינה - נדודי שינה (הפרעות שינה), ישנוניות או ישנוניות בשעות היום, הפרעות שינה נשימה (SBAS), תסמונת רגליים חסרות מנוחההפרעות בקצב היממה (למשל היפוך מקצב היום-לילה) ופרזומניות (הפרעות התנהגותיות לא רצויות ולא הולמות המתרחשות בעיקר משינה)
- משאלות מוות (8-22% מהחולים).
אמנם ההתפתחות המהירה של הרפואה במאה ה -20 גרמה להתמקדות ב חיסול של מחלה והחיפוש אחר הסיבה, הקלה בתסמינים וליווי הגוססים תפסו מושב אחורי. מותו של חולה היה ועודנו נתפס בעיני הרופאים כתבוסה. רק בתנועת ההוספיס הוחזרה משימה זו, הטיפול בחולים סופניים, לתודעת החברה. טיפול פליאטיבי מבוסס על היעדים הבאים:
- הקלה בתסמינים וכאבים גופניים.
- סיוע פסיכולוגי וחברתי
- שיפור ושימור איכות חיי המטופל וקרוביו.
- הארכת החיים תופסת מושב אחורי
טיפול פליאטיבי הוא מרכיב הכרחי וחיוני בטיפול הרפואי.
