טיפול פיזיותרפי על בסיס נוירופיזיולוגי על פי PNF
ההקלות הנוירו-שריריות הפרופריוספטיביות (מסלול תנועה דרך היחידה הפונקציונלית של עצב ושריר) פותחה באמצע המאה ה -20 על ידי הנוירופיזיולוג הרמן קאבט והפיזיותרפיסטית מגי קוט באמריקה. נקודת המוצא של המחקר שלהם הייתה ההופעה התכופה של פוליומיליטיס (פוליו), שהיה מלווה בשיתוק בכ -2% מהמקרים. ההבדל לשיטות הטיפול של אז, שהיו מוגבלות בעיקר לתנועה חד-ממדית בודדת של השרירים, היה התלת מימד של דפוסי התנועה המפותחים, שהתבססו על הספירלה מבנה של שרשראות השרירים והתפקוד המרובה של שרירים בודדים.
דפוסי תנועה אלו, שנבדקו באותה תקופה באופן אמפירי, ניתן למצוא ברצפי התנועה היומיומיים שלנו (לא בולטים לעין הלא מאומנת). לדוגמא, ב רגל דפוסי העמדה ושלב הרגליים החופשיות, אנו מאומנים למהלך רגיל של הליכה. בשיטת PNF נעשה שימוש בעובדה שה- מוֹחַ זוכר רצפי תנועה מורכבים, גם אם המטופל אינו מסוגל לבצע אותם באופן פעיל ועצמאי כרגע.
יישום הטיפול (PNF)
החניכה של דפוסי התנועה השונים נעשית על ידי סיכום גירויים חיצוניים (חיצוניים) ופנימיים (פרופריוצפטיביים). גירויים מוחלטים מוחלים דרך העור במגע, דרך העין במגע עין ודרך מערכת השמיעה על ידי פקודות. פעילות השרירים מתחילה יותר ויותר באמצעות גירויים פרופריוצפטיביים על מערכת התפיסה של הגוף עצמו (הפעלת צירי השריר, מתח ולחץ על המפרקים).
ממצבי התחלה שונים בין שכיבה לעמידה, קבוצות שרירים סינרגיסטיות (משתפות פעולה) נמתחות מראש על ידי המטפל (= StretchRestretch) ואז מופעלות כנגד התנגדות דינמית. הבחירה בדפוסי התנועה והשימוש בטכניקות השונות תלויות בתמונה הקלינית, בממצאי התנועה האינדיבידואליים וביעדים עבור המטופל בהתאמה. על ידי חזרה על דפוסי התנועה התלת מימדיים (תבניות), המורכבים מכיפוף /מתיחה, תנועות מתפשטות ומסובבות, רצף התנועות הרצוי הוא אוטומטי ב מוֹחַ; ויסות מתח השרירים, כוח השרירים, סבולת, תאום ויציבות מקודמת.
העברת דפוסי התנועה הנלמדים לחיי היומיום חשובה גם למוטיבציה ולעצמאות המטופל בטיפול זה. כדי לבצע פיזיותרפיה לפי שיטת PNF, נדרשת הסמכה נוספת של הפיזיותרפיסט.
