תלוי במידת השינויים שנמצאו ברקמת השד, מסטופתיה מחולק לכיתה ט 'עד כיתה ג'. עם שיפוץ הולך וגובר של הרקמה, הסיכון עולה כי במקור שינויים שפירים יתפתחו לכדי ניאופלזמה ממאירה. לפיכך, סיווג זה משמש בעיקר להצהרה מסוימת לגבי סיכון זה ממש.
שכיחות המסטופתיה
רק לאחת מכל עשר נשים יש כיתה ג ' מסטופתיה. לפיכך זה נדיר למדי, אך בעייתי בכך שנשים עם ממצא זה הן בעלות סיכון מוגבר משמעותית סרטן השד. קושי ופחד נוסף של הנפגעים הוא שלא ניתן לגלות שינוי ממאיר בזמן בגלל רקמת השד שעברה שינוי רב. לכן האבחנה של דרגה III מסטופתיה יכול להוות נטל רגשי גדול עבור אישה.
עם זאת, נשים עם מסטופתיה פשוטה לא צריכות לדאוג סרטן השד; כאן, ההתמקדות היא יותר בהתמודדות עם דימוי הגוף האישי והצורך של המושפעים לראות בשינויים אלה "רגילים" כשלעצמם.
טיפול וטיפול
יש נשים שחיות לגמרי לא מושפעות משינויים שפירים אלה, בעוד שאחרות חייהן נפגעות באופן קשה, לפחות באופן זמני, מהשינויים. אז לא ניתן לטפל במסטופתיה עצמה, אך באי הנוחות הנובעת מכך. אם הבדיקות הראו כי אין ממאירות מאחורי שינויים בשד, קיימת אפשרות לטפל במסטופתיה באמצעות תרופות. תכשירים להורמונים משמשים כאן.
תרופות צמחיות (במיוחד של נזירים פלפל או שמנת עם גליל סינק), תכשירים הומאופתיים (למשל פיטולאקה) או מלחי שוסלר משמשים גם בהצלחה טובה. נחמה קטנה נוספת, אם כי חלשה: אחרי גיל המעברהתלונות כתוצאה משינויים הורמונליים כמעט ונפסקות.
זהירות ומניעה
נשים המושפעות ממסטופתיה צריכות לממש את שדיהן באופן קבוע כדי להכיר את השינויים הקיימים. הזמן הטוב ביותר הוא פעם בחודש לאחר תחילת וסת. יתר על כן, הגיוני להשתתף באופן קבוע בבדיקה המונעת אצל רופא הנשים, הכוללת גם מישוש של השד. ונשים שחוששות בגלל מסטופתיה בולטת יכולות למצוא גם אנשי קשר מוכשרים במה שמכונה מרכזי שד.
