טיפול התנהגותי | טיפול פסיכותרפי של ADHS

טיפול התנהגותי

בניגוד לפסיכולוגיית עומק, המעניקה גם תפקיד גדול לחיי הנשמה של בני האדם, ברמה הטיפולית ההתנהגותית דווקא יוצאים מהתנהגויות הנראות לעין. הפרעת קשב וריכוז - תסמינים אופייניים ו- ADHD - לכן מנותחים דפוסי התנהגות אופייניים ומנסים לשנות אותם באמצעות פרוצדורות שונות. בהתאם לאוריינטציה הטיפולית, קיימות שיטות שונות. בינתיים ניתן להבדיל בין כיוונים בסיסיים. אלו הם:

  • הטיפול ההתנהגותי הקלאסי
  • הטיפול הקוגניטיבי ו
  • הטיפול ההתנהגותי הקוגניטיבי

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מייצג את הקשר בין טיפול התנהגותי קלאסי לטיפול קוגניטיבי. תפיסה כמו גם חשיבה ודפוסי ההתנהגות הנובעים ממלאים תפקיד מרכזי בצורת טיפול זו. היא משתמשת בשיטות שונות (טכניקות) כדי לחבר את האזור המוטורי, הקוגניטיבי והפיזי-רגשי בצורה מיוחדת:

  • טכניקת ההתניה האופרנטית
  • הטכניקה של אימון לפתרון בעיות
  • הטכניקה של אימון לניהול עצמי
  • הטכניקה של יכולת חברתית - אימון, ו
  • שיטות הרפיה שונות, כגון יוגה, אימון אוטוגני או הרפיית שרירים מתקדמת על פי ג'ייקובסון (PMR).

המושג צורות טיפול מערכתיות כולל את כל ההליכים הטיפוליים הבסיסיים שמטרתם להבהיר ולפתור יחסים בין אישיים.

המשמעות היא שצורות טיפול מערכתיות, אשר פותחו בשנות ה -50 של המאה הקודמת ומפותחות ברציפות מאז, מתייחסות במיוחד ולנסות לפתור בעיות במשפחות, בעבודה, בין חברים וכו '. הפרעת קשב וריכוז, משתמשים בעיקר בטיפולים משפחתיים מערכתיים, מכיוון שהמשפחה מכבידה בצורה מיוחדת וקונפליקטים נובעים ממצב מכביד זה, אשר יכול להשפיע לרעה על הטיפול בילד ADHD. טיפול משפחתי מערכתי במקרה של הפרעת קשב וריכוז לכן מנסה בדרך מיוחדת לשנות השפעות שליליות ש"עומדות בדרכו "לטיפול הילד.

במילים אחרות, טיפול משפחתי מערכתי במקרה זה לא רק מחשיב את האופייני תסמינים של הפרעת קשב וריכוז כמחלה של הילד, אך גם מייחס תפקיד חשוב למצב הילד בתוך המשפחה בכל הנוגע להתפתחות הסימפטומטית של ADHD. כדוגמה ניתן להזכיר כאן סגנון חינוך לא עקבי שאינו יכול להיות אחראי בעיקר להתפתחות ADHD, אך יכול להיות בעל השפעה שלילית חזקה על המצב. המטרה המוצהרת של טיפול משפחתי מערכתי שכזה היא לאסוף דפוסי התנהגות מבוססים ומושרשים של כל בני המשפחה ובמידת הצורך לעצב אותם מחדש כך שניתן יהיה להשיג שיפור ביחסים הבין אישיים.

כדי להשיג זאת, חשוב שבני המשפחה יעמדו בעמדתם של אחרים על מנת להטיל ספק בסיטואציות, בדרכי החשיבה ודפוסי ההתנהגות של אחרים. זה נעשה בדרך כלל על ידי תיאור מצב משפחתי טיפוסי, למשל באמצעות בובות. ממצב זה מנסים להסיק מסקנות לגבי התפקידים בתוך המשפחה, כמו גם לגבי רגשות, עמדות ודרכי חשיבה.