רפואה התנהגותית היא ענף של טיפול התנהגותי ומקורו ממנו. זה בוחן בריאות התנהגות בתחום כל ההתערבויות הטיפוליות ומפתחת ידע אודות ההתפתחויות הקשורות, טכניקות, טיפולים, אבחנות ושיקום שבאמצעותם הסובל לומד להתמודד עם מחלתו.
מהי רפואה התנהגותית?
רפואה התנהגותית היא ענף של טיפול התנהגותי ומקורו ממנו. למשל, זה בוחן בריאות התנהגויות בתחום כל ההתערבויות הטיפוליות. טיפול התנהגותי אמצעים מבוססים על הידע שאפשר ללמוד התנהגות מופרעת, אך גם לא למדה. תחום מחקר זה החל ב למידה התיאוריה, שקבעה השערות ומודלים לתאר את מורכבות תהליכי הלמידה על בסיס פסיכולוגי ולפרש אותם תוך שימוש במגוון רחב של תיאוריות. המייסד היה הפסיכולוג האמריקאי ג'ון ב 'ווטסון עם בית הספר שלו להתנהגות. זה הוביל לפיתוח מושגים רפואיים התנהגותיים שהתבססו על עקרונות ביו-רפואיים וניגשו להתפתחות מחלות במיוחד באמצעות שיטות המבוססות על למידה תֵאוֹרִיָה. בתחילה נקבעה הדעה כי תהליכים פנימיים אינם יכולים להיות מובנים על ידי גורם חיצוני ולכן אין לנתח אותם. עד מהרה התנגדה לפסיכולוגיית העומק טיפול התנהגותי, שלא הניח מראש את האדם הראשון של האגו, אלא את נקודת המבט של האדם השלישי כצעד משותף להתבונן ולפרש סיטואציה. הרעיון הבסיסי שהתנהגות מזיקה לו בריאות נלמד שהיה אחד החשובים ביותר, מכיוון שהוא משתלב עם העובדה שניתן לרפא זאת גם על ידי רפואה התנהגותית אמצעים וטיפולים. רפואה התנהגותית מייצגת אם כן תחום ניסיוני, מדעי הקובע, מנבא ושולט בהתנהגות באמצעות תצפיות והשוואות. באופן זה מזוהים ומטופלים באופן ספציפי סימפטומים של הפרעות נפשיות, ובו בזמן מורחבת יכולת הפעולה של המטופל. התחשבות לא כל כך ניתנת לתהליכים הנפשיים, אלא טכניקות התנהגותיות מפותחות כדי לעזור למטופל להבין ולשלוט בעצמו. הנסיבות הנוכחיות ממלאות תפקיד גדול יותר מאירועי העבר. תוכניות התערבות לטיפול בהפרעות או במחלות מהוות את הבסיס, בעוד שמחקרים נעשים בתנאים אלה כדי לקבוע את הקשר בין תהליכים פסיכולוגיים לסומטיים והתמונה הקלינית המתקבלת. התנהגות בעייתית מבוססת בעיקר על למידה מעבד ומתהפך או משתנה רק באמצעות תהליכים כאלה. תוכניות התערבות מותאמות לבעיות האישיות של האדם מבלי לחפש את הסיבות או את המקור האמיתי האחראי להפרעה פסיכולוגית אפשרית. התערבויות התנהגותיות כאלה מראות הצלחה מיוחדת בהפרעות פסיכולוגיות פחות מורכבות.
טיפולים וטיפולים
לכן, אין תוכניות סטנדרטיות ספציפיות ברפואה התנהגותית, אך כמה דגמים ונהלים ראויים להדגיש. אלה כוללים את הרב-סיבתי מצב דֶגֶם. זה מניח שגוף ונפש אינם נחשבים נפרדים, אלא שניתן למדוד ולהסביר את כל התהליכים הנפשיים על ידי התהליך האלקטרוכימי מוֹחַ. בהתאם, כל תהליך נפשי גורם לשינויים נוירופיזיולוגיים. הידע שנצבר כך מבוסס על ממצאים מתחום הפסיכופיזיולוגיה, בחקר לחץ ורגשות. מכיוון שיש קשר ברור בין פעילות נוירואנדוקרינית, פעולות קוגניטיביות, פעילויות בקליפת המוח ותת-קורטיקל וחוויה סובייקטיבית, ניתן להנחות את הרפואה ההתנהגותית על מנת להסביר ולחקור אינטראקציה בין הרמות. לפיכך, פותחו מושגים טיפוליים חדשים בנושא זה, אשר יושמו לא רק על הפרעות פסיכולוגיות, אלא גם על תלונות גופניות או כרוניות כְּאֵב. לפני שנבחנת הצורה הפסיכו-סוציאלית והפיזית של המחלה, הרפואה ההתנהגותית קובעת גם אבחון וניתוח התנהגותי של המטופל על מנת שיוכל לפנות לחולה באופן אינדיבידואלי. צורה אחת לכך היא מודל SORKC. זהו מודל התנהגותי על פי הפסיכולוג BF Skinner, שהמציא למידה מתוכנתת, והורחב על ידי פרדריק קנפר. הוא מתאר את הבסיס של חמישה גורמים גורמים בתהליך הלמידה ובכך משמש כמבחן אובייקטיבי של דרכי פעולה טיפוליות. המודל מרמז כי גירוי משפיע על אורגניזם, וכתוצאה מכך תגובה רגשית. זה בתורו גורם לפעולה, שעשויה להיות אמצעי נגד או דיכוי. אם המצב מתרחש בתדירות גבוהה יותר, נוצרות לפיכך התנהגויות, אשר בתורן מולידות הפרעות התנהגותיות ומחלות, שיש להילחם בהן על ידי התנהגויות נגד או שינויים בגירוי.
שיטות אבחון ובדיקה
היבט חיוני ברפואה ההתנהגותית הוא יישום המושגים של המטופל עצמו. לשם כך, התפיסה הסובייקטיבית של הסימפטומים מתחזקת ועיבוד המחלה נבדק על ידי מבחנים וראיונות פסיכומטריים. באופן זה מאומנת תפיסתו של המטופל עצמו כך, למשל, ניהול יומן הוא שלב עיבוד חשוב במהלך תרפיה. על המטופל ללמוד לפרש ולהעריך את התנהגותו שלו ואת ההפרעה באופן סובייקטיבי. שיטה מיוחדת של רפואה התנהגותית היא עימות תרפיה, המבוסס על ממצאי ההתניה הקלאסית. במיוחד במקרה של פאניקה והפרעות אובססיביות-כפייתיות או מצבי חרדה ופוביות, משתמשים בשיטה זו בדרכים שונות, דרכן האדם המושפע מתעמת עם פחדיו. אלה כוללים שיטות כגון רגישות שיטתית, אימון לניהול חרדה, הצפה, סוג של עומס גירוי ועימות מיידי וטכניקת המסך. הרפואה ההתנהגותית עוסקת בשלוש נקודות בתהליך המחלה. הוא בוחן את הגירויים, את התגובה שניתנה להם ואת ההפרעה הנובעת מכך. אם הגירויים גורמים לסימפטומטולוגיה מוגברת, המטופל יכול לשלוט ובסופו של דבר להימנע מהופעת הגירויים.
