פסיכולוגיה: טיפול, השפעה וסיכונים

פסיכולוגיה היא מדע ההתנסות וההתנהגות האנושית והתפתחות האדם. תחום משנה של פסיכולוגיה יישומית הוא פסיכולוגיה קלינית, העוסקת בחקר וטיפול בהפרעות נפשיות.

מהי פסיכולוגיה?

תחום משנה של פסיכולוגיה יישומית הוא פסיכולוגיה קלינית, העוסקת במחקר ו תרפיה של הפרעות נפשיות. תחומי פסיכולוגיה בסיסיים כוללים פסיכולוגיה כללית, המספקת תיאוריות החלות על נושאים כגון למידה, רגשות והכרות; פסיכולוגיה ביולוגית, העוסקת בתהליכים ב מוֹחַ והשפעותיהם; פסיכולוגיית אישיות, הבוחנת תכונות אישיות; פסיכולוגיה התפתחותית, החוקרת את התפתחות האדם מ עיצוב למוות; ופסיכולוגיה חברתית, המכוונת בין היתר לתקשורת, משיכה בין אישית ותהליכים קבוצתיים. תחומים חשובים בפסיכולוגיה יישומית הם פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה תעשייתית וארגונית ופסיכולוגיה חינוכית. בנוסף קיימת מתודולוגיה פסיכולוגית העוסקת בשיטות מחקר אמפירי, אבחון הפרעות פסיכולוגיות והערכת התערבויות פסיכולוגיות.

טיפולים וטיפולים

פסיכולוגיה קלינית עוסקת בקוגניטיביות, רגשיות, ביולוגיות וחברתיות בסיסים של הפרעות נפשיות ועם אבחון, טיפול ושיקום של מחלת נפש. תת-תחום של פסיכולוגיה קלינית ההולכת וחשובה יותר ויותר היא הרפואה ההתנהגותית, המכונה גם פסיכוסומטיה. הרפואה ההתנהגותית חוקרת את הגורמים הפסיכולוגיים הממלאים תפקיד בפיתוח, תחזוקה וניהול של מחלות גופניות. בפסיכולוגיה שימושית, בנוסף לפסיכולוגיה קלינית, בריאות הפסיכולוגיה התבססה ועוסקת במניעת הפרעות נפשיות ובקידום הבריאות. הפרעות חשובות שהפסיכולוגיה הקלינית עוסקת בהן הן דכאון, הפרעת חרדה, הפרעות טורדניות כפייתיות, הפרעות אכילה, פוסט טראומטיות לחץ הפרעה ו סכִיזוֹפרֶנִיָה. הפרעות נפשיות הן אחד הגורמים השכיחים ביותר לחוסר כושר עבודה לטווח ארוך בגרמניה ולכן נתפסים יותר ויותר כבעיה חברתית חשובה. הסיכון לסבול מ- מחלת נפש במהלך חייו הוא כ -50%. נראה כי שכיחותן של הפרעות נפשיות גוברת - אולם ייתכן שהדבר נובע מכך שהחברה כיום מודעת יותר להפרעות מסוג זה וגם פסיכותרפיות זוכות לקבלת קבלה חברתית רבה יותר. שיטות טיפוליות חשובות בפסיכולוגיה קלינית הן טיפול התנהגותי, שיחה פסיכותרפיה ופסיכותרפיה מבוססת פסיכולוגיה מעמיקה. טיפולים עם שלוש צורות אלה של תרפיה ו - עם מגבלות - הפסיכואנליזה מכוסה על ידי בריאות ביטוח. בנוסף, ישנן מגוון שיטות טיפוליות אחרות כגון טיפול מערכתי, טיפול בגשטלט, היפנוזה, ומוסיקה תרפיה, אשר, עם זאת, חייבים להיות ממומנים על ידי החולים עצמם - ככל שהם מבוצעים בפרקטיקות פרטיות ולא במסגרת קלינית באשפוז.

שיטות אבחון ובדיקה

פסיכולוגיה קלינית משתמשת בעולם בְּרִיאוּת ארגון (WHO) ICD-10 ו- DSM לאבחון וסיווג הפרעות נפשיות. ICD-10 (סיווג סטטיסטי בינלאומי למחלות ובעיות בריאות קשורות) היא מערכת הסיווג החשובה ביותר ברפואה המוכרת ברחבי העולם. פרק V מסווג הפרעות נפשיות והתנהגותיות. ה- DSM (מדריך אבחוני וסטטיסטי להפרעות נפשיות) הוא מערכת הסיווג של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA). המהדורה הנוכחית היא ה- DSM-V, שיצאה לאור במאי 2013 - אך רק ה- DSM-IV-TR משנת 2000 זמין כרגע בגרמניה. ה- DSM משמש כתחליף או תוספת ל- ICD-10. בפסיכולוגיה קלינית האבחנה נעשית בדרך כלל במהלך הראיון הטיפולי הראשוני. בעזרת ה- ICD-10 או ה- DSM, הפסיכותרפיסט או פסיכיאטר קובע איזו הפרעה נפשית קיימת אצל המטופל בהתבסס על המידע שהוא מקבל מהמטופל. לדוגמא, אבחנה של מחלה משמעותית דכאון מתבצע כאשר לפחות חמישה מתוך תשעת הסימפטומים המופיעים ב- DSM קיימים ונמשכים לפחות שבועיים. לאבחון מג'ור דכאון כדי להיעשות, אסור להסביר תסמינים אלה על ידי מצבים נפשיים או פיזיים או מחלות אחרים. ה- DSM הוא המדריך החשוב ביותר לסיווג ולאבחון בפסיכולוגיה קלינית, ולמרות ביקורת מסוימת, עמד במבחן הזמן במחקר ובפרקטיקה הפסיכותרפויטית.