טיפול במחלת מנייר

מילים נרדפות במובן רחב יותר

מחלת מנייר; אוזן פנימית סְחַרחוֹרֶת, פתאומי אובדן שמיעה, שיווי משקל, סחרחורת.

הַגדָרָה

מחלת מנייר היא מחלה של האוזן הפנימית ותואר לראשונה ומרשים בשנת 1861 על ידי הרופא הצרפתי פרוספר מניאר. מחלת מנייר מאופיין בהצטברות מוגברת של נוזלים (הידרופים) במבוך הקרומי של האוזן הפנימית (ראה אנטומיה של האוזן). התוצאה היא עלייה פתולוגית בלחץ האוזן הפנימית.

עלייה בלחץ זו מובילה לסימנים האופייניים למחלה (תלונות סימפטומים): פתאומי, לא מעורר סְחַרחוֹרֶת, צלצול חד צדדי באוזניים (טינטון) וחד צדדי אובדן שמיעה או לקות שמיעה. בחילה ו הקאה עלול להתרחש גם.

  • האוזן החיצונית
  • עור התוף
  • איבר שיווי משקל
  • עצב שמיעה (עצב אקוסטי)
  • צינור
  • תהליך Mastoid (Mastoid)

סיבות חלופיות אבחנה מבדלת

אובדן שמיעה פתאומי באוזן אחת ורעש אפשרי באוזן (טינטון) הוא אבחנה מבדלת למחלת מנייר. יתכן שההתקפים הראשונים של מחלת מניר מתבטאים ללא סחרחורת, ולכן יש צורך בהתבוננות וטיפול מתמשך במטופל כדי להיות מסוגל להבחין בין שני מצבים אלה. אם הסיבה לתלונות נעוצה בתחום האורתופדיה או הרפואה הפנימית, הטיפול בתלונות עמוד השדרה הצווארי או חיסול האלרגנים הם הגורמים השכיחים ביותר לתופעות דומות.

דלקת בדרכי השמיעה או האוזן הפנימית הם גם אבחנות חשובות שיש להרחיק בדרך לאבחון מחלת מניר. פסיכוגני סְחַרחוֹרֶת הוא חשוב אבחנה מבדלת סיבה חלופית למחלת מנייר ́שכן כאן, התקפי הסחרחורת מלווים בדרך כלל בתחושות חזקות של חוסר ביטחון, התקפי חרדה, דפיקות לב חזקות, הזעה ופחד קיצוני. אלה התקפות סחרחורת אינם מקורם באיבר של לאזן באוזן ולכן נתונים לאמצעים טיפוליים שונים ממתקפי המניר. טיפול פסיכולוגי לסילוק חרדה ממלא תפקיד חשוב בטיפול בסחרחורת פסיכוגנית.