תרפים
הפחתה היא המדד החשוב ביותר במגע הירך לאחר TEP כדי למנוע נזק קבוע הנגרם על ידי דחיסת כלי דם או עצבים. הפחתה מוגדרת כמיקום מחדש של השותפים המשותפים המעורבים (במקרה זה עצם הירך) ראש והכוס המקפצה) למצב הפיזיולוגי. במקרה של נקע במלאכותי מפרק ירך, פירוש הדבר כי הירך המלאכותית ראש, שנמצא בעצם הירך, יש למקם מחדש באצטבולום המלאכותי.
מבדילים בין צמצום סגור לצמצום פתוח או כירורגי. במקרה של הפחתה סגורה, משתמשים לעתים קרובות בהפחתת בוהלר, בה הירך ראש מוחזר למצב הנכון לאחר שהחולה תוקן במקומו בתנועות משיכה וסיבוב ממוקדות. עקב שרירי הירך החזקים בדרך כלל, הדבר נעשה לעיתים בהרדמה.
אם הפחתה סגורה אינה אפשרית או אם יש פגיעות נלוות כמו א שֶׁבֶר, ההפחתה מתבצעת באופן גלוי, כלומר בניתוח. ניתן לטפל בפציעות נלוות במקביל. בנוסף אפשרית כאן הערכה מפורטת של התותבת, שאותה ניתן להתאים או להחליף באותה מושב במידת הצורך. לאחר כל הפחתה בעקבות לוקציה של הירך, יש לבדוק את התוצאה באמצעות קרני רנטגן או תמונות CT.
טִפּוּל עוֹקֵב
הטיפול החריף של לוקציה של מפרק הירך לאחר TEP ואחריו טיפול מעקב. זה תלוי בצעדים שבוצעו בעבר. אם בוצעה הפחתה פשוטה ללא סיבוכים, תרגילי חיזוק משמשים בעיקר לאחר הטיפול במסגרת פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק.
אם, לעומת זאת, זה אינו פריקת הירך הראשונה אלא השנייה או השלישית במלאכותי מפרק ירך, בדרך כלל יש להחליף את התותבת ולתקן את תוצאת הפעולה. במקרה של כיווץ הירך של ה- TEP, חשוב לבדוק את מיקום החלקים שהוכנסו במרווחי זמן קבועים, במיוחד מיד לאחר האירוע. בנוסף, ניתן להשתמש באימון המטופלים כדי להזכיר למטופל את הטיפול הנכון בתותבת ובכך למנוע את הסיכון לנקירה נוספת. לאחר ניתוח נוסף, הטיפול שלאחר הניתוח מורכב מגישה איטית לעומס המרבי האפשרי במסגרת טיפול שיקום מבוקר.
