ביופסיכולוגיה: טיפול, השפעות וסיכונים

ביו-פסיכולוגיה מבקשת להסביר את ההתנהגות והחוויה האנושית ולהציג אותם בהקשר ביולוגי לגוף.

מהי ביו-פסיכולוגיה?

ביו-פסיכולוגיה מנסה להסביר את ההתנהגות והחוויה האנושית ולהסתכל עליהם בגוף ביולוגי. התהליכים ב מוֹחַ ומרכזי מערכת העצבים ממלאים תפקיד מרכזי בביו-פסיכולוגיה. מעניין את הביו-פסיכולוגיה הם הקשרים בין תהליכים ביולוגיים בסיסיים לתגובות של בני האדם בדפוסי ההתנהגות שלהם, הכוללים תהליכים של כל אברי הגוף, עם עדיפות לכל התהליכים מוֹחַ. ביו-פסיכולוגיה מייצגת אם כן תת-תחום של פסיכולוגיה, אך גם של מדעי המוח. בפרט, פעילות האורגניזם על רגשות, התנהגות, חלומות וחשיבה נחשבת ביתר פירוט. כמו כן, נשקלים מצבים נפשיים והשפעתם על תפקודים ומבנים ביולוגיים.

שיטות וזרמים

כמובן, התהליכים ב מוֹחַ ומרכזי מערכת העצבים ממלאים תפקיד מהותי. בביו-פסיכולוגיה האדם הוא מוקד הלימוד. החלוצים של תת-תחום זה של הפסיכולוגיה היו עבודותיהם של הפסיכולוגים וויליאם ג'יימס ווילהלם וונדט, שהם ממייסדי הפסיכולוגיה המודרנית והמדעית. בעוד שלביו-פסיכולוגיה יש נושא מרכזי מרכזי, בכל זאת ניתן לחלק אותה לכמה תחומי משנה קשורים. תחום עיקרי אחד הוא הפסיכולוגיה הפיזיולוגית, החוקרת אילו מנגנוני התנהגות עצביים מתרחשים ברגע שה- מערכת העצבים מנוהל. המיקוד כאן הוא בבניית תיאוריה ומודלי ההסבר הנלווים לה שעלו מתוצאות ניסויים שונים. בדרך כלל, מחקרים כאלה מתקיימים ברמה הביולוגית, במיוחד כהתערבויות על המוח בכדי לבחון את ההשפעות בפרמטר ההתנהגותי על ידי מניפולציה מאוד ספציפית. לשם כך, ניסויים בבעלי חיים הם אינפורמטיביים לגבי התנהגות האדם שנגזרת מכך, למשל תוצאות של תפיסה חזותית ותגובה, מה קורה כאשר זיכרון לומד תנאים חדשים, או מה יחסי גומלין בין התנהגות ל הורמונים. המוח האנושי שונה ממוח החי בעיקר בהתפתחות קליפת המוח ובגודל. לכן, ניתן לגזור תגובות ועקרונות שונים של פעילות מוחית אנושית מאלה של מוח של בעלי חיים. מכיוון שנזק למוח, למשל על ידי התערבות רפואית, פציעה או מחלה, משפיע תמיד על התנהגות אנושית, נוירופסיכולוגיה היא גם תחום חשוב חשוב בביו-פסיכולוגיה. כאן ניתן להסיק מסקנות לגבי התנהגותו של אדם בריא על ידי התבוננות וניתוח של הפרעות התנהגות במקרה של נזק מוחי. בין היתר, מפוענח איזה אזור מוח אחראי לאילו תהליכים נפשיים ורגשיים, למשל למידה, תשומת לב או זיכרונות. זה, בתורו, יכול לשמש כדי לשפר את מצב של אדם חולה. הצלחות של נוירופסיכולוגיה הן, למשל, הטיפול ב הפרעות דיבור לאחר פגיעה מוחית טראומטית or שבץ. משפיעה לא פחות על הפסיכופיזיולוגיה, החוקרת את הקשר בין תהליכים גופניים ונפשיים. אלה יכולים לכלול רגשות, התנהגויות, אפילו שינויים בתודעה, והקשר הקשור לפעילות המוחית, תפוצה, תפקוד מוטורי, נשימה והפרשת הורמונים. יש לזהות טוב יותר אינדיקטורים, אשר בתורם מאפשרים גישה לתהליכים נפשיים בעלי אופי לא מילולי, למשל מה משפיע על שינה, לחץ או זנים אחרים יש במוח ובגוף ואילו מחלות קשורות אליהם, כולל הנסיבות הנלוות להם. פסיכופרמקולוגיה חוקרת את ההשפעות של תרופות, סמים פסיכוטרופיים ו סמים על המוח האנושי ועל מערכת העצבים. לכן זהו גם תחום משנה של הביו-פסיכולוגיה. חומרים כימיים כאלה אינם נחוצים לתפקוד ממוצע של תאים, אך ניתן להשתמש בהשפעות שיש להם על חוויתם ועל התנהגותם של בני האדם ועל מקום הפעולה של מערכת העצבים המרכזית כדי לקבל תובנות לגבי המתרחש בגוף כאשר חומרים פסיכואקטיביים משלו. האינטראקציה בין מערכת ההורמונים והמערכת החיסונית, המוח והתפיסה, מערכת העצבים המרכזית וההתנהגות מספקת בתורם מידע על תהליכים לא כל כך קלים לפענוח, למשל מחלות פסיכוסומטיות או ההשפעות הגופניות והפסיכולוגיות במצבי חרדה. פסיכולוגיה השוואתית ממלאת תפקיד גם בלימוד ה גנטיקה ואבולוציה של מינים שונים והתנהגותם, כולל, למשל, פרימטים או מיני ציפורים שונים. כך גם מדעי המוח הקוגניטיביים, הלומדים בני אדם זיכרון והמנגנונים העצביים שלה, נוירואנטומיה, החוקרת את מבנה מערכת העצבים המרכזית, או נוירוכימיה, הבודקת את הבסיס הכימי של פעילות המוח.

שיטות אבחון ובדיקה

הביו-פסיכולוגיה משתמשת בכל תחומי המשנה הללו כדי לקבוע אבחנה רפואית לגביהם, אשר בתורם מועילים גם מחקר ביו-פסיכולוגי וגם ניסויים בבעלי חיים. מידע על תפקוד המוח מסופק במיוחד באמצעות טכניקות הדמיה. למידה תהליכים, זיכרון אחסון ועיבוד גירויים משמשים לחקר המוח, מה שממחיש בתורו שינויים דם זרימה, צריכת אנרגיה או תהליכים מטבוליים באזורי מוח ספציפיים ונמדדים בשיטות הדמיה כגון אלקטרואנצפלוגרפיה, מגנטואנצפלוגרפיה, טומוגרפיה פליטת פוזיטרונים or הדמיה בתהודה מגנטית. שיטות אחרות הן אלקטרופיזיולוגיות, כגון שימוש ב- EEG, לפיו ניתן לזהות מצבים שונים של פעילות מוחית, אשר בתורם משמשים להנחות לגבי המרחב. הפצה של פעילות עצבית. גם פעילות לב וכלי דם, תנועת שרירים ועיניים נבחנות בדרך זו. בתחום הניסויים בבעלי חיים משתמשים בפרוצדורות פולשניות לצורך מחקר, המחייב חדירה מתחת לפני השטח של הגוף, ולכן נהלים כאלה אינם מבוצעים בבני אדם. באופן זה ניתן להפעיל או לכבות באופן סלקטיבי אזורי מוח מסוימים באמצעות אלקטרודות ומתח שנוצר באופן חשמלי. זה משמש כדי לבדוק אילו גורמים להתנהגות גורמים להרס של רקמות מסוימות או אזורי מוח ומה קורה כאשר החיבור של אזורי מוח מסוימים לשאר מערכת העצבים המרכזית נקטע או נחסם לחלוטין.