טיפול בהזעת יתר

צורה אחת של טיפול בהזעת יתר (שם נרדף: הזעת יתר) תרפיה) היא הזרקה מקומית של רעלן בוטולינום (בוטוקס). כ- 0.5% מהאוכלוסייה מושפעים מהזעה מוגברת, שהצורה השכיחה ביותר שלה נקראת הזעת יתר מוקדית אידיופטית. פחות שכיח הוא הזעת יתר משנית כללית, שלרוב יש בה מחלה מערכתית (למשל, הפרעות אנדוקרינולוגיות כגון הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, סוכרת מליטוס, גידולים או נוירולוגיות ̶ מערכת העצבים הפרעות). בנוסף לבעיות פסיכו-סוציאליות, הפרשת זיעה מוגברת מובילה גם לרגישות מוגברת לזיהומים וירוסים, בקטריה, ופטריות. בוטוקס הוא רעלן חיידקי טבעי המיוצר על ידי החיידק Clostridium botulinum. ההליך משמש לטיפול בהזעת יתר, המאופיינת בהפרעה בייצור זיעה מוגבר בבית השחי, בבית השחי, בפנים ובכפות הידיים והרגליים.

אינדיקציות (תחומי יישום)

הזעה חריגה מובחנת מהמצב הרגיל בכמות הזיעה. כמות של יותר מ- 50 מ"ג זיעה בדקה בבית השחי נחשבת לפתולוגית (פתולוגית). עלייה כזו בהזעה יכולה עוֹפֶרֶת לפסיכולוגית ניכרת לחץ גם בחיים המקצועיים וגם בפרטיים. מהסיבה הזו, תרפיה עם בוטוקס מסומן רפואית. זה אומר שזה הכרחי בהחלט. ייצור זיעה הנמצא מתחת לגבול המוגדר יכול גם להיות מטריד מאוד וקשור לסבל רב. כאן ניתנת האינדיקציה, גם אם מדובר בדאגה אסתטית. עם זאת, הטיפול בכפות הידיים והרגליים אינו מבוצע מסיבות אסתטיות בגלל הרדמה נדרש והסיבוכים המוגברים.

התהליך

טיפול בהזעת יתר בבוטוקס מיועד אך ורק להזעת יתר ראשונית. מסיבה זו יש להחריג תחילה הזעת יתר משנית. הגורם להזעת יתר הוא הפרעה של מה שמכונה אקרין בלוטות זיעה (glandulae sudofirae eccrinae), האחראיים על ויסות תרמי (ויסות חום הגוף) של הגוף. בלוטות אלה מסופקות על ידי אוהדים מערכת העצבים (חלק ממערכת העצבים האוטונומית, הלא רצונית) באמצעות כולינרגית עצבים (עצב כולינרגי מתייחס לחלק של מערכת העצבים ששימושים אצטילכולין בתור נוירוטרנסמיטר. נוירוטרנסמיטר הוא שליח הנושא מידע חשמלי מאחד תא עצב למשנהו), שמופעלים במיוחד על ידי לחץ או חרדה. הבוטוקס מוזרק תוך-עינית (לתוך עור) באזור הפגוע במרחק של 1-2 ס"מ, כך שיש קריאה. על כפות הרגליים והידיים, א הרדמה מקומית נחוץ מראש, אחרת הטיפול כואב מאוד. בוטוקס פועל על הכולינרגי עצבים המספקים את בלוטות זיעה על ידי מניעת שחרורו של נוירוטרנסמיטר אצטילכולין. ההשפעה נמשכת כ 4-6 חודשים וניתן לחזור עליה בתדירות הרצויה. למרות יישומים מרובים, הוכח כי אין תופעות לוואי מקובצות. בדיקה מינורית (בדיקת חוזק יוד) זמינה לסימון אזור ייצור הזיעה המוגבר לטיפול:

  • מצחצח את עור עם יוד-אשלגן יודיד פתרון (הפיתרון של לוגול).
  • אבק עם עמילן אבקה לאחר ייבוש.
  • אם יש זיעה, האזור הופך לכחול כהה.

בנוסף לטיפול בבוטוקס, קיימים מספר אמצעים טיפוליים אחרים, אשר עם זאת, חלקם יכולים להיות קשורים לתופעות לוואי משמעותיות:

  • אימונים אוטוגניים
  • אקופונקטורה
  • מרווה תמציות (טבליות, תה) - היישום מבוסס על דיווחי ניסיון. מחקרים מבוקרים על יעילות אינם זמינים, לכן יש להתייחס לחומר במקרה הטוב כאלטרנטיבה או ככלי עזר תרפיה גִישָׁה.
  • נוגדי הזעה: יישום מקומי של אלדהידים or אלומיניום הידרוכלוריד, אשר משפיעים על צינורות ההפרשה של בלוטות זיעה ומעכבים הפרשת זיעה.
  • Iontophoresis: יישום זרם חשמלי חלש חלש על אמבטיית מלח, אשר ליונים שלו יכולה להיות השפעה חסימתית על צינורות ההפרשה של בלוטות הזיעה.
  • אנטיכולינרגי תרופות: הם גורמים לחסימה מערכתית של העצבנות הכולינרגית, כלומר עיכוב שחרורו של הנוירוטרנסמיטר אצטילכוליןתופעות לוואי: הפרעות אירוח (יכולת הסתגלות העין לתנאים חיצוניים), יבשות פה, טכיקרדיה (דופק לב מהיר), הפרעות במתן ()שלפוחית ​​שתן הפרעת ריקון), ריכוז הפרעות.
  • הרגעה: סמים פסיכוטרופיים בעלי השפעה מרגיעה או מרגיעה משמשים כאשר הזעה היא תוצאה של תגובות חרדה.
  • טיפול כירורגי: כריתה של הרקמה הפגועה (למשל, בהזעת יתר אקסילרית עמידה לטיפול) או כריתת רחם (ניתוק גרעיני הגבול ובכך הפרעה של דרכי העצב המספקות).

תועלת

טיפול בהזעת יתר בבוטוקס הוא טיפול רפואי שימושי, שכן ייצור זיעה מוגבר יכול להשפיע באופן משמעותי על חיי החברה של המטופל במיוחד.