יש להבחין כאן בין טיפול בהתקפים חריפים של שגדון וטיפול בחומצת שתן מוגברת (היפרוריצמיה). מטרת הטיפול בהתקף החריף של שגדון זה להקל כְּאֵב ומכילים את התגובה הדלקתית. בעבר, קולכיצין, הרעל של האנשים הנצחיים בסתיו, שימש בעיקר לטיפול בהתקף חריף של שגדון.
כיום, בשל תופעות הלוואי הרבות (במיוחד שלשול ו הקאה), תרופה אנטי ראומטית לא סטרואידית (NSAID, למשל אינדומטצין, דיקלופנק) משמש בעיקר, מה שהופך את כְּאֵב של התקף גאוט בדיוק כמו לניהול. בנסיבות מסוימות, טיפול בסטרואידים (קורטיזון) עשוי גם להיות שימושי. ב הֵרָיוֹן, פנילבוטאזון (Butazolidin®) היא התרופה הנבחרת.
מטרת הטיפול בגדון כרוני היא למנוע התקפות חריפות של צנית. כליה אבנים, נזק לכליה, נזק נוסף ל המפרקים והתאוששות (התחדשות) של מפרקים פגומים. כדי להשיג זאת, יש צורך להפחית את רמת חומצת השתן לערכים נורמליים. ישנן שלוש נקודות התחלה לטיפול בהיפרוריקמיה:
- הפחתת צריכת הפורין על ידי צריכת פורין נמוכה דיאטה והימנעות מאלכוהול.
אם רמות חומצת השתן אינן עולות על ריכוז מסוים, טיפול תזונתי בלבד במטרה להוריד לצמיתות את רמת חומצת השתן באמצעות שינוי ב דיאטה יכול להיות מספיק ואין צורך בטיפול תרופתי. עם פורין נמוך דיאטה, חשוב להקפיד על צריכת בשר מופחתת. בשר, דגים ונקניקים צריכים להיות בתפריט לא יותר מפעם ביום.
שעועית, עדשים וקטניות אחרות עשירות גם בפורין. לעומת זאת חלב ומוצרי חלב, כמו גם ביצים, הם מזון דל-פורין. צריכת אלכוהול משפיעה על תכולת חומצת השתן דם בכמה רמות.
מצד אחד, אלכוהול מעכב את הפרשת חומצת השתן דרך הכליות, ומצד שני צריכה מוגזמת מובילה לחומציות יתר של דם, מה שמפחית עוד יותר את גבול המסיסות של חומצת השתן (חומצת השתן מזרזת מהר יותר). יש לקחת בחשבון גם את תכולת הפורין הגבוהה מאוד. כמו כן, חשוב לציין שתרופות מסולסלות או אפס דיאטות יכולות לגרום ל התקף של צנית. במהלך צום הגוף יוצר גופי קטון מוגברים, המעכבים את הפרשת חומצת השתן על פני כליה. בסך הכל ירידה במשקל, למשל על ידי ספורט, במיוחד ספורט התמדה משפיע באופן חיובי על המחלה.
