מאכלים מטוגנים בשמן עמוק אינם מומלצים מכיוון שהם נאפים צפים בשומן חם, בעלי מעט מרכיבי תזונה מעטים בגלל תכולת השומן והקלוריות הגבוהים שלהם, ולכן הם מכבידים על בריאות. במהלך הטיגון העמוק מביאים את השומן לטמפרטורות גבוהות במיוחד - 140 עד 200 מעלות צלזיוס. למאכלים מוכנים כאלה יש תמיד ערך מזיק לגוף, מכיוון שהם מהווים א בריאות סיכון כשמשתמשים בטמפרטורות גבוהות ונמוכות יותר. אם השומן לא מספיק חם, המזון יספוג את השומן לפני שלקרום היה סיכוי להיווצר, שאמור להגן מפני שומן קליטה. בחום גבוה, הלא רווי חומצות שומן בטיגון השומן מתחיל להתחמצן. התרכובות הרעילות שזה עתה נוצרו - טרנס חומצות שומן - מהווים סכנה לאורגניזם שלנו. יש להם השפעה שלילית יותר מבחינה פיזיולוגית מאשר רוויים חומצות שומן וכך להגדיל כולסטרול ויכול לתמוך ביצירת טרשת עורקים (התקשות העורקים) וכן סרטן.
מזהמים אחרים המיוצרים בטיגון עמוק כוללים:
- אקרילאמיד - מופעל מטבולית לגליצידאמיד, מטבוליט גנוטוקסי (מטבוליט מוטגני); קשר בין חשיפה לאקרילאמיד לבין סיכון לסרטן החלב החיובי לקולטן אסטרוגן (סרטן השד) הודגם. אקרילמיד נוצר כאשר עמילנים מתחממים יתר על המידה, כלומר במהלך אפיה, טיגון, צלייה, צלייה וטיגון עמוק. כאשר מזונות המכילים תפוחי אדמה ודגנים מחוממים יבשים מעל 180 מעלות צלזיוס, נוצרת כמות גדולה במיוחד של אקרילאמיד. לחם פריך, צ'יפס, צ'יפס, אלא גם קָפֶה, מכילים כמויות גבוהות של אקרילאמיד.
- אם משתמשים בשומני הטיגון לעיתים קרובות מדי, משתנים רק במרווחי זמן לא מספקים או מסוננים בצורה לא נכונה, ניתן להקל על כניסתם של מיקרואורגניזמים חיידקיים, רדיקלים חופשיים ומזהמים סביבתיים. באמצעות צריכת מזון מטוגן, זיהום חמור והרעלה יכולים לפיכך להכביד על האדם ולסכן את האורגניזם שלו.
