חינוך מיוחד הוא תחום משנה של פדגוגיה, הרואה את עצמו "פדגוגיה בתנאים קשים". מחנכים מרפאים פועלים לפיכך בממשק שבין פדגוגיה, חינוך מיוחד ופסיכולוגיה ומקדישים את עבודתם לילדים, מתבגרים ומבוגרים הסובלים מבעיות התנהגות, לקויים בהתפתחות או מושפעים או מאוימים על ידי מוגבלות.
מהו חינוך מיוחד?
אנשי חינוך מרפאים מקדישים את עבודתם לילדים, מתבגרים ומבוגרים הסובלים מבעיות התנהגות, לקויים בהתפתחותם או מושפעים או נמצאים בסיכון של מוגבלות. רכיבה מרפא, למשל, היא סוג של תרפיה שניתן להשתמש בהם. אנשי חינוך מרפאים מדגישים את ההשקפה ההוליסטית של לקוחותיהם; לפיכך, כל אדם שנפגע ממוגבלות נתפס בראש ובראשונה כאדם שלם ועצמאי שנכותו היא רק היבט אחד באישיותו. לא רק סימפטום או מגבלה שלה חיסול צריך להיות במוקד העבודה, אבל כל האדם עם היסטוריית חייו הספציפית, נפשו, מבנה גוף, רגשות ומציאות חיים. נכות מובנת בעצם כמבנה סוציולוגי. בהתאם לכך, אנשי חינוך מרפאים שואפים תמיד להשיג עצמאות, הכללה והשתתפות ככל האפשר של אנשים עם מוגבלות בחברה כולה. מחנכים מיוחדים עובדים על פי הפרדיגמה של אוריינטציה למשאבים. המוקד של עבודת חינוך מרפא אינו ה חיסול של מחלות וחסרונות, אך קידום יכולות וכוחות שהופכים את האדם למסוגל לפעול. יתר על כן, אנשי חינוך מרפאים שואפים לראות בסימפטומים ובחריגות של לקוחותיהם משמעותיים ומוצדקים בהקשר של היסטוריית חייו של הפרט ולתמוך באדם ברכישת אסטרטגיות חדשות לפעולה. אנשי חינוך מיוחדים הם מאוד תחומיים בעבודתם; הם נמצאים בחילופין מתמיד עם מחנכים מיוחדים, רופאים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק, מטפלים בדיבור ודיסציפלינות אחרות על מנת להשיג את התמיכה המקיפה וההוליסטית ביותר עבור לקוחותיהם. מבחינים בין שתי דרכי הכשרה להיות מחנך מיוחד. מצד אחד, קיימת האפשרות לבנות על הכשרה שהושלמה, לרוב כמחנכת או אחות לחינוך מרפא, בכמה שנים של הכשרה נוספת כדי להעפיל כמחנכת מרפא שאושרה על ידי המדינה. מאידך, אוניברסיטאות ואוניברסיטאות למדעים יישומיים מציעות את לימודי התואר הראשון בחינוך המיוחד, שבעבר הושלם עם תעודה, כיום עם תואר ראשון או תואר שני.
טיפולים וטיפולים
מחנכים מיוחדים מופקדים על הטיפול והטיפול בילדים, מתבגרים ומבוגרים שנפגעים או מאוימים מעיכובים וליקויים בהתפתחות ו / או מפגינים בעיות התנהגות. לקוחות עשויים לכלול ילדים עם מוגבלות נפשית או פיזית מולדת או נרכשת; ילדים שלא הצליחו להתפתח באופן המתאים לגילם בגלל תנאי התפתחות שליליים במשפחות המוצא שלהם; אלא גם מבוגרים עם מוגבלות נפשית או מחלת נפש. לכן תחומי עבודה אפשריים עבור אנשי חינוך מרפאים הם התערבות מוקדמת של תינוקות מושהים בהתפתחות בגנים או במוסדות מיוחדים; פסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים; מוסדות לרווחת נוער מאושפז ואשפוז; חינוך מיוחד לאחר הצהרונים, בתי ספר וגני ילדים; שיטות חינוך מרפא מבוססות; מוסדות שיקום; מרכזי ייעוץ חינוכי; מוסדות מגורים ועבודה לאנשים עם מוגבלות נפשית ורגשית וכדומה. חינוך מרפא יכול להתקיים ב תרפיהבצורה כמו בתמיכה פרטנית וקבוצתית ממוקדת, כמו גם בהקשר של חינוך ותמיכה יומיומית ומכוונת. בשל אוריינטציה חזקה שלהם לשיתוף פעולה בין-תחומי, מחנכים מיוחדים נמצאים לעתים קרובות כתוספת רבת ערך בפרקטיקות פסיכיאטריות לילדים וילדים ומתבגרים או בבתי חולים. בגנים ובבתי ספר רגילים הם יכולים גם להשלים את עבודתם של המומחים שם כצוות שילוב, שכן שילובם ושילובם של אנשים עם מוגבלויות הם עניין מרכזי בעבודה בחינוך המיוחד. מחנכים מיוחדים רואים עצמם "כלליסטים מיוחדים" שיכולים להעשיר מסגרות פדגוגיות מגוונות באמצעות הגישה הספציפית שלהם ושיטות העבודה.
שיטות אבחון ובדיקה
מחנכים מיוחדים משתמשים בשיטות בדיקה פסיכולוגיות סטנדרטיות לאבחון עיכובים התפתחותיים. כאן, למשל, יש להזכיר את מבחן המבורג-וכסלר או את סוללת ההתבעלות קאופמן לילדים לצורך אבחון מודיעיני. מבחני התפתחות ספציפיים, כמו מאזני ביילי של התפתחות תינוקות או מבחן התפתחות שישה חודשים עד שש שנים, משמשים לבדיקת ההתפתחות בתחומים שונים (שפה, מיומנויות מוטוריות וכו ') בהתאם לתקנים, על מנת לזהות התפתחות כלשהי. עיכובים ולהיות מסוגל לספק ללקוח תמיכה ממוקדת. בנוסף נעשה שימוש בהליכי בדיקה השלכתיים בהם מצבו הרגשי של הלקוח והקונפליקטים הפנימיים-נפשיים באים לידי ביטוי באמצעות משימות יצירתיות. כאן, למשל, יש להזכיר את הליך המשפחה בבעלי חיים, מבחן הציור של וורטג, מבחן הסצנו או מבחן תסכול של רוזנצוויג. אולם באופן כללי, ההתמקדות של המחנך המיוחד היא פחות בקטגוריות ובאבחונים מונחי נורמה, אלא בקידום ובהתחשבות הוליסטית של יחידים. בדיקות רפואיות לאבחון מוגבלות אורגנית הנגרמת באופן אורגני אינן נופלות בתחום האחריות של המחנך המיוחד; כאן הוא מתייעץ עם מומחים רפואיים מתאימים כמו רופאי ילדים ונוירולוגים.
