החוקים לפיהם גופי שמים סובבים ביקום ובשפות של עמים אחרים מוכרים לרוב הורים ומורים רבים יותר מאשר החוקים לפיהם ילד גדל. ובכל זאת כל כך חשוב ללמוד לעומק רב את היסודות הפיזיים ואת המצבים הנפשיים של ילדינו.
התפתחות גופנית בגיל ההתבגרות
יש להבין כי כל גיל זכאי תוֹקֶף והכרה. אין דבר שגוי יותר מאשר לראות את הילד כמבוגר חצי, לא גמור או אפילו טיפש. אחד השינויים הגדולים שעובר הגוף ההולך וגדל של ילדינו הוא גיל ההתבגרות, כלומר התבגרות מינית. אצל בנים, זה בדרך כלל נופל בין הגילאים 12 עד 17. בנות, שתמיד יש להן קל ראש התחל בילדים בהתפתחותם, בדרך כלל עוברים את גיל ההתבגרות בין הגילאים 10 ½ עד 14. במהלך גיל ההתבגרות מציינים כעת שלושה שלבים. ראשית, תקופת הצמיחה המהירה באורך ועלייה בולטת בחילוף החומרים, כלומר התקופה הידועה לכל יולדת, כאשר הבגדים תמיד קצרים מדי והכריכים תמיד קטנים מדי. אחריו השלב של חוסר האיזון הפיזי הגדול ביותר. שינוי הקול נכנס, תווי הפנים הופכים גסים יותר, הקווים הילדותיים גרמיים ושריריים יותר. המראה הפרופורציונלי של השלם מבנה גוף מופרע באופן זמני. זה מוביל לתנועות רשלניות וגושיות של מתבגרים. לבסוף, השלב השלישי מאופיין בכך שבלוטות המין בהחלט קיבלו את חשיבותן הראויה בחיים. הפרט הפך למבוגר.
התפתחות פסיכולוגית בגיל ההתבגרות
על בסיס השינויים הפיזיולוגיים הללו, ואולי אף אופייניים יותר מהם, הנפש משתנה. לכן, חובה שנשים לב למוזרויות הפסיכולוגיות הקשורות לגיל של המתבגר, בנוסף למאפיינים האישיים. הביטויים האינדיבידואליים תלויים במידה רבה בתנאי החיים, כלומר בחינוך ובהשפעות סביבתיות, העלולות להשפיע באופן חיובי או שלילי. ילדים הופכים לעיתים קרובות מגושמים מהיום למחר, אפילו באזורים שהם היו הכי בקיאים בהם. ואז מגיע זמן של אי שקט ועצבנות, מעבר בין שובב. ילדות ורצינות הבגרות, משחק סביב כל מה שנחווה עם פנטזיה, אפילו דמיון. לעתים קרובות אנו מתבוננים אצל מתבגרים דכאוןמחשבה סגורה, יחד עם מרד מתריס, מריבה וריב נגד הורים או אנשי חינוך. המתבגר מוכן כעת לדברים נהדרים, אך הוא גם נועד לאלמנטים רעים (עישון, כּוֹהֶל, תרופות, ונדליזם וכו '), נגד השפעותיו אחרת התנגד בהצלחה.
חינוך בגיל ההתבגרות
כל אלה בעיקר תופעות זמניות. הסיבה למדינות המשתנות הללו נעוצה ככל הנראה בהתרגשות מוגברת של המרכז מערכת העצבים של גיל ההתבגרות ובשיפוץ מערכת הבלוטות עם הפרשה פנימית. לא מספיק עכשיו שביולוגים ופסיכולוגים יחשפו את סדירות ההתבגרות. יש ליידע את ההורים והמורים על תוצאות המדע ולגרום לחשוב על כך ולדון עם המורה בבית הספר או עם הרופא על דאגותיהם. אף פעם לא הצעיר דורש באופן מפורש כל כך יד איתנה שתדריך אותו מחוץ לתוהו ובוהו הפנימי כמו בזמן הזה, גם אם זה לא תמיד ניכר. התנאי להכרה ביד איתנה זו, לעומת זאת, הוא אמון ללא תנאי. העיקרון של כל הגישות החינוכיות חייב להיות: להישאר חיבה עם כל התוצאות, להפגין התחשבות סבירה, לאפשר זמן, להיות מסוגל להתבונן בסבלנות מבלי להטיף או אפילו להכות. לשום דבר אין השפעה כה חזקה ומתמשכת על צעירים "רעים" ו"שובבים "כמו עקביות רגועה. כמובן, זה מחייב את המחנך להתחנך, שלצערנו, לא תמיד בבית הספר וגם בהורים. יש להכיר בכך שלכל גיל יש זכות תוֹקֶף והכרה. אין דבר שגוי יותר מאשר לראות את הילד כמבוגר חצי גמור, לא גמור או אפילו טיפש. זו תהיה אי הבנה של בני הנוער אם רוצים רק לייעץ ולעזור לו. הצעיר הבריא דוחה בדרך כלל מחנכים "בעלי כוונות טובות" ו"ידוע לכל "מכיוון שהוא משתוקק להדרכה וגם לאישור עצמי. הוא ידחה מלכתחילה כל ניסיון בחינוך ברגע שהוא ירגיש. שהמחנך לא ברור במה שהוא רוצה, שהוא לא מובן לו, שמותר לו לשמור עליו סודות ולפעול ללא סכנה. סמכותם של המחנכים, ההורים והמורים תהיה גדולה ככל שהמתבגר חש כי הם אינם יכולים להטעות אותם. בשלב זה, המתבגר דוחה באופן נחרץ דמות מנחה החסרת הבנת צדק כלפיו או לאחרים, או אפילו, בפינוק "מרחם", אינה מתייחסת אליו ברצינות או באופן מלא. לכן גישת המחנכים חייבת להיות ברורה וחד משמעית אם הם לא רוצים להיחשד בהטרדות ובבריונות בלבד. כל איש חינוך חייב לדעת שהביטחון העצמי המתעורר של צעירים זקוק לסודיות מסוימת. ניתן להימנע ממתיחות, כעסים, מריבות ושקרים רק אם המבוגר לא ממלא כל הזמן את תפקיד הבלש הפסיכולוגי שמנסה לבחון את חייו הפנימיים של האדם המתבגר. אם יחסי האמון בין המבוגר והצעיר נוצרים מ ילדות, הוא ממילא לעולם לא ירצה לנצל לרעה את חירותו, מעט ככל שיסגור את דעתו להבנה שאי אפשר להגשים את כל רצונותיו.
