חופשת מחלה לאחר הניתוח
בהתאם למהלך המחלה, מגיע זמן בו החולים אינם יכולים יותר לעסוק במקצוע שלהם עקב התהליך הפתולוגי ודורשים קופת חולים. המטרה היא לחסוך את hallux rigidus למשך תקופת זמן מסוימת ולהתחיל בטיפול על מנת לחוות שיפור בסימפטומים. לעיתים אפילו יש צורך בתעודת חולה עד לניתוח ואז לשיקום. עם זאת, זה משתנה עם חומרת ה- hallux rigidus ודרישות התפקיד. לכן, לא ניתן לתת פרק זמן סופי לתו חולה.
<br> סיכום
A hallux rigidus ניתן לטפל באופן שמרני באמצעות תוספת נוקשה או משככי כאבים, או בניתוח, למשל על ידי הסרת חומר עצם מטריד. ישנן מספר שיטות כירורגיות לבחירה, המשמשות בהתאם למידת החומרה והמטופל. לסיכום ניתן לומר כי השיטות הניתוחיות לטיפול ב- hallux rigidus משפרות את בעיית המבנים הגרמיים ובכך מקלות על התסמינים.
עם זאת, לאחר המבצע עדיין עלולות להיות מגבלות בתנועה וב כְּאֵב, שבדרך כלל פחות בולטים מאשר לפני הניתוח.
- שיטה כירורגית נפוצה היא מה שמכונה ארתרודיזה, שמטרתה להקשיח את המפרק המדובר. זה נעשה, למשל, על ידי החדרת שני ברגים על פני שטח המפרק של מפרק metatarsophalangeal של הבוהן הגדולה כך שה- עצמות היווצרות המפרק כבר אינה ניתנת לזזה זו עם זו.
למרות שההקשחה מונעת את כְּאֵב-מעורר תנועה, זה גם פוגע בתנועת הגלגול של כף הרגל, שבתורה ניתן לפצות על ידי נעליים מיוחדות או פיזיותרפיה.
- שיטה נוספת לטיפול ב- hallux rigidus היא החדרת מפרק מלאכותי, במקרה של אנדופרוסטזה, שניתן ליישם כחידוש שטח, כלומר החלפה של פני השטח של ראש של מטטרסל. משטחי המפרק המותאמים יכולים לשפר הן את הגבלת התנועה והן את התוצאה כְּאֵב.
- לחלופין, ניתן לטפל ב- hallux rigidus באמצעות כריתת צ'ילה. בהליך זה, רק ההתקשרות הגרמית על פני מפרק הבוהן הגדולה הנגרמת על ידי ארתרוזיס מוסרים, מבלי לשנות את משטח המפרק עצמו. זה יכול לשפר את יכולת התנועה של המפרק, מה שיכול גם להפחית את הכאב.
- שיטה אחת, הנחשבת כמוצא אחרון, היא פעולת קלר-ברנדס, בה החלק האחורי של מפרק metatarsophalangeal של הבוהן הגדולה מוסר ללא החלפה. אולם במקרה זה, יש אובדן יציבות של המפרק והרגל, כמו גם אובדן של כיפוף כף הרגל לכיוון כף הרגל.
