חבל הטבור

הַגדָרָה

חבל הטבור הוא הקשר בין האם שליה ו עובר or עוּבָּר. הוא מייצג גשר בין שני זרמי הדם ולכן משמש הן לספק לעובר חמצן וחומרים מזינים והן להסרת מוצרי פסולת מטבולית כגון פחמן דו חמצני. בבני אדם בדרך כלל מהדקים את חבל הטבור שאורכו כ -50 ס"מ בלידה ואז חותכים אותו בין המהדקים.

אנטומיה

חבל הטבור בבני אדם אורך בממוצע כ- 50 ס"מ, קוטרו כ- 1.5 עד 2 ס"מ והוא פצוע ספירלי. הוא נוצר על ידי מיזוג של צינור החלמון וגזע הדבק. צינור החלמון הוא הקשר בין המעי העוברי לשק החלמון.

שק החלמון הוא בליטה מלאת נוזלים אשר מאבדת את גודלה במהלך הֵרָיוֹן ולבסוף נעלם כמעט לחלוטין. הגזע הדבק הוא הקשר המקורי בין ה- עובר ו רירית הרחם ומכיל את מערכת כלי הדם לטבור המאוחר יותר כלי. בשלב זה של רירית הרחם, ה שליה ואז מתפתח, האחראי על אספקת העובר עד הלידה.

חבל הטבור יוצא בדרך כלל במרכז שליה, אך ניתן לחבר אליו גם לרוחב. חבל הטבור מורכב מ"ג'לטיני רקמת חיבור", אשר נקרא גם" ג'לי של וורטון "או" ג'לי של וורטון ". הוא מכיל קולגן רבים וחומרים המחברים מים.

זה הופך את הרקמה לאלסטית ודומה לעקביות הגומי. היציבות והגמישות המתקבלים חשובים כדי להבטיח כי עוּבָּר יכול לנוע בחופשיות ולעמוד ב"מתחים "שלו. הרקמה מוקפת בקרום הביצה הפנימית של עוּבָּר, המכונה גם "קרום מי השפיר" ואחראי לייצור מי שפיר.

חבל הטבור נתון לתהליך מתמיד של התפתחות. בנוסף לאורכו וגודלו, תוכנו משתנה. בחבל הטבור הבוגר, המוטבע ב רקמת חיבור, הם דם כלי המחברים את מחזור הדם של האם לזו של העובר. בשל החומר דמוי הגומי שלו, רקמת חיבור מונע את חבל הטבור וכך את כלי הוא מכיל כיווץ ובכך מגן עליהם. בזמן הלידה בדרך כלל ישנם שלושה כלים בחבל הטבור, מה שמכונה וריד הטבור (Vena umbilicalis) ושני עורקי הטבור (Arteriae umbilicalis)