הַגדָרָה
יד נופלת היא א מצב שבו נזק ל עצב רדיאלי פוגעת בתנועה הפעילה של שׁוֹרֶשׁ כַּף יָד ו אצבע המפרקים לכיוון גב היד, כלומר הרמת היד ו מתיחה של האצבעות. הגורמים השכיחים ביותר ל עצב רדיאלי שיתוק (מונח טכני לפגיעה בעצב הרדיאלי) הם שברים של עצם הזרוע או נקעים בכתף.
גורם לזרוק יד
אם קיימת יד טיפה, הרופא יקבע תחילה את מידת הליקוי באמצעות בדיקות תפקודיות. זה כרוך בבדיקה האם עדיין קיימת יכולת שיורית למתוח את היד והאצבעות והאם השריר רפלקס עדיין יכול להיות מופעל. לאחר מכן יבדוק הרופא האם קיימות מגבלות תפקודיות אחרות.
המיקוד כאן הוא בבחינת התרחבות המרפק ורגישות העור בגב היד ו אַמָה. באופן זה, הרופא כבר יכול להעריך היכן נמצא הנזק וכמה הוא חמור. הרופא יכול גם להסיק מסקנות חשובות לגבי גורם אפשרי או מהלך התאונה מדוחות המטופל.
אם יש ספק, מה שנקרא אלקטרומיוגרפיה לאחר מכן ניתן לבצע. זה כולל שימוש באלקטרודות משטח או מחט כדי לבחון עד כמה הדחפים מה- עצב רדיאלי עדיין מגיעים לשרירים האחראים להארכת היד והאצבעות. מכאן, ההיקף והפרוגנוזה של נזק עצבי ניתן להעריך באופן מדויק יחסית.
לחלופין, ניתן למדוד את מהירות ההולכה העצבית (NLG) באמצעות אלקטרונוגרפיה. מהירות ההולכה העצבית (NLG) של עצב מתייחסת למהירות העצב יכול להעביר את המידע שלו. לעתים קרובות הוא מופחת כאשר העצב נפגע.
אם העצב מנותק לחלוטין, ברור שלא ניתן להעביר מידע נוסף, כך שה- NLG יירד ל- 0. במקרה של יד טיפה, ניתן לשקול מדידת ה- NLG אם לאחר אנמנזה ובדיקות תפקודיות יש עדיין חוסר וודאות לגבי האבחנה או היקף ה נזק עצבי. לשם כך, שתי אלקטרודות מונחות תחילה על היד, אחת מקדימה ואחת מאחורי מקום הנזק החשוד.
ואז נפלט דחף באמצעות האלקטרודה הראשונה ונמדד הזמן שעובר עד שהדחף מגיע לאלקטרודה השנייה. ההשוואה לערכים סטנדרטיים מאפשרת אז להסיק האם נזק קיים באזור העצבים הנבדק, ואם כן, עד כמה הוא בולט. תוכלו לקרוא עוד על הליך זה בדף שלנו בנושא זה: אלקטרונורוגרפיה
