פסיכודרמה: התנהגויות בימתיות

וינאי פסיכיאטר יעקב לוי מורנו הוא מייסד הפסיכודרמה: שיטה טיפולית בה מבוימים מצבי חיים או פנטזיות במטרה לחוות אותם מחדש ולהשתחרר ממבני תפקיד מעוגנים.

הפסיכודרמה

מנהיגי הקבוצה של סרטן קבוצות לעזרה עצמית משתתפות בסמינר השתלמויות. הדאגה שלהם: הם רוצים להתמודד כראוי עם חולים קשים וסופניים. למרות שהם מכירים את המחלה מנסיונם, הם מרגישים לפעמים חסרי אונים, לפעמים מוצפים כאשר הם מתמודדים עם מטופלים.

מנהלת הסמינר מבקשת מהם לבצע סצינות עם חולים. מיד ניתן לזהות דפוס תפקיד מסוים, כלומר דרך בלתי נלאית לעודד שוב ושוב חולים שזה עתה חולים.

כעת מנהיג הסמינר מבקש להפוך את תפקידו. המשתתפים (החולים) חווים כעת את השפעת ההתנהגות הכוונה היטב: מפולת של עידוד ואישור חיים, שלא משאירה כמעט מקום ל לדבר על פחדים במיוחד. חשוב להם שיהיו להם מאזינים ולחוות הבנה - דבר שמנהיגי הקבוצה מצאו במקור מרפא בעצמם.

לאחר היפוך תפקיד זה, כמעט כל מנהיגי הקבוצה הצליחו לשנות באופן מהותי את התנהגותם ולהגיב בצורה אמפתית יותר. (ציטוט מתוך: הפסיכודרמה מאת מרטינה רוזנבאום ואולריקה קרונק, שטוטגרט, 2007).

"משחק זה יותר מרפא מאשר דיבורים."

בקיצור, פסיכודרמה פירושה חקיקת התנהגויות. במסגרת שמוסכמת עם המשתתפים, מדובר בניסיון פעולות, התבוננות בהן, השוואה ביניהן והתנסות בהשפעותיהן מהתפקיד האישי וההפוך. בפסיכודרמה הנפש מביימת את עצמה ואת הבעיות שלה על במה.

המונחים דומים לאלה המשמשים בתיאטרון - ישנם גיבורים, אנטגוניסטים, צופים ומנהל במה - המטפל, אך אין תסריט או תסריט. הסיבה לכך היא שמטרת הפסיכודרמה היא להפעיל ולשלב ספונטניות ויצירתיות. "פעולה ספונטנית בונה התרחשה כאשר הגיבור מוצא תגובה חדשה ומתאימה למצב חדש או ידוע כבר." (מאת: JL Moreno, קבוצה פסיכותרפיה ופסיכודרמה, 1959).

שינוי התנהגות באמצעות שיחה והקשבה

נהלים רבים של פסיכותרפיה מבוססים על דיבורים. אולם יעקב לוי מורנו (1890-1974) פיתח את רעיונותיו ומושגיו תוך שהוא מתבונן בילדים במשחק. "ההתחלה המעשית שלי מתחילה בשנת 1910. בגנים של וינה, בשנים 1910-1914, התחלתי להקים קבוצות של ילדים, לשחק איתם באופן מקיף, וכך לשתול את הזרע לקבוצה. פסיכותרפיה ופסיכודרמה. ” מכאן הוא ארגן משחק תפקידים ומשחק מאולתר למבוגרים ולמד את השפעת המשחק הספונטני.

המוטו של מורנו הוא "פעולה מרפא יותר מ לדבר, "או אפילו" להגיע לאמת הנשמה באמצעות פעולה. " לפיכך, משחקי תפקידים או חקיקות אחרות מתאימים היטב כדי להראות מצבי סכסוך גלויים, לעבוד עליהם ואף למצוא אסטרטגיות חדשות לפתרון סכסוכים בפעולה שובבה. המצגת הנופית והשובבה מאפשרת להרחיב את רפרטואר התפקידים הזמין ולבחון דפוסי התנהגות.

וכאן גורם אחד מכריע למדי: על ידי עשייה פעילה של דבר, השחקנים העמיתים, הגיבורים והמתנגדים, מודעים למעשיהם. החוויה היא חווית פעולה שלמרות שהיא פועלת, היא בכל זאת חוויה אמיתית ואפילו פיזית. באופן אידיאלי, שינוי התנהגות מתרחש מיד - כמו בדוגמה של ראשי הקבוצה שלמדו להקשיב טוב יותר והפכו אמפתיים יותר.