קורטיזון עצמה בעצם אינה תרופה יעילה, מכיוון שהתרופה ההורמונאלית המכונה קורטיזון בדרך כלל אינה מכילה את הקורטיזון הלא פעיל, אלא את צורתו הפעילה קורטיזול (הידרוקורטיזון). קורטיזון מומר על ידי אנזימים לתוך החומר הפעיל הקורטיזול בפועל. שניהם קורטיזון וצורתו הפעילה שייכים לקבוצת הסטרואידים הורמונים.
סטרואידים הורמונים מיוצרים בעיקר בקליפת יותרת הכליה ומשם מופצים בגוף דרך זרם הדם. ליתר דיוק, קורטיזול שייך לתת קבוצה מסוימת של סטרואידים הורמונים, ה גלוקוקורטיקואידים. קורטיזול מדכא תגובות הגנה משל הגוף המערכת החיסונית ויש לו השפעה אנטי דלקתית.
בנוסף, טמפרטורת הגוף עולה בהשפעת קורטיזון, מטבוליזם האנרגיה מופעל ו כְּאֵב תגובות מעוכבות. לכן תרופות אלו משמשות במחלות הבאות:
- סוגים שונים של דלקת, בהקשר לפציעות
- מחלות ראומטיות דלקתיות
- מחלות הנגרמות על ידי מערכת ההגנה של הגוף (מערכת החיסון) עצמה, כמו אלרגיות ומחלות אוטואימוניות כביכול, בהן ההגנה של הגוף מכוונת בטעות כנגד רקמת גוף בריאה וכך איברים בריאים נהרסים על ידי תאי חיסון שבדרך כלל רק יהרסו. תאים הנגועים בחיידקים או נגיפים או תאים סרטניים
- נפיחות, אדמומיות, התחממות, תפקוד מופרע וכאב
קורטיזון חוסם את שחרורם של חומרים שליחים דלקתיים וחיסוניים אלה מתאי הגוף ומעכב את השפעתם ברקמה המודלקת. זה מסביר מדוע לקורטיזון השפעות אנטי-אלרגיות, אנטי ראומטיות ומדכאות חיסון (השפעה מרגיעה על מערכת ההגנה של הגוף עצמו).
בנוסף, קורטיזון יכול לדכא את צמיחת הגידולים ב סרטן. התנאי "גלוקוקורטיקואידים"מתייחס להשפעת החומרים, מכיוון שהם מקדמים יצירת גלוקוז חדש מ חלבונים ושומנים ("גלוקו" = סוכר), ומקור ההורמונים נכלל גם במונח, מכיוון שהם מיוצרים בקליפת המוח (ליתר דיוק קליפת האדרנל). ההורמון הפעיל קורטיזול אחראי בעיקר על השליטה במסלולים מטבוליים קטבוליים.
ויסות חילוף החומרים בסוכר ובכך אספקת תרכובות עשירות באנרגיה הוא אחת המשימות החשובות ביותר של ההורמון. בהקשר זה, הוא מגרה את היווצרות מולקולות הסוכר (גלוקונאוגנזה) בתאי ה כבד, מקדם את פירוק השומן ומגביר את פירוק החלבון הכללי. בנוסף, יש לו השפעה מעכבת על התהליכים המווסתים של ה- המערכת החיסונית ולכן מסוגל לעכב תגובות מוגזמות ותהליכים דלקתיים.
לקורטיזול, המכונה "הורמון הלחץ", יש פונקציות ויסות רבות ושונות בתוך האורגניזם. במהלך מצבי לחץ ארוכי טווח, קורטיזול מיוצר יותר ויותר ומשוחרר לזרם הדם. בהקשר זה יש לו השפעה דומה ל קטכולאמינים אדרנלין ו נוראדרנלין.
בניגוד לאדרנלין, לעומת זאת, מכיוון שהוא לא משוחרר עד מאוחר הרבה יותר. במקרה של קורטיזול, קשירה לקולטן ספציפי של התא (קולטנים המצמידים חלבון G) אינה אפשרית ולכן תחילה עליו לחדור לחלוטין אל פנים התא. משם, קורטיזול יכול להתערב באופן ספציפי במסלולים מטבוליים.
בנוסף, לקורטיזון (למעשה הצורה הפעילה קורטיזול) יש השפעה מעכבת על המערכת החיסונית. ההשפעה על מערכת החיסון מתעכבת גם עד לאחר שחרור ההורמון בפועל. לאחר שההורמון פיתח את השפעתו, חלה עלייה ניכרת במספר הלבן דם תאים (לימפוציטים) עם הפחתה בו זמנית במספר המקרופאגים הטבעיים.
עם זאת, קורטיזול אינו משוחרר באופן אקראי לזרם הדם, אלא נשלט בקפדנות על ידי חלק מה- מוֹחַ, ה ההיפותלמוס ו בלוטת יותרת המוח. במהלך לחץ, מאמץ פיזי ו / או דרישות אנרגיה, ההיפותלמוס משחרר הורמון בשם CRH (הורמון משחרר קורטיקוטרופין), אשר בתורו מגרה את בלוטת יותרת המוח להפריש ACTH (הורמון אדרנו-קורטיקוטרופי). ACTH ואז מגרה את שחרורו של הקורטיזול.
