השלכות חברתיות
בגיל האופטימלי הביולוגית עבור הֵרָיוֹן - בין 20 ל -25 שנה - בדרך כלל הסיכוי שהאישה הממוצעת במדינה מתועשת מערבית תהיה בהשכלה או בתחילת דרכה מאשר בשותפות נשואה או לא לגיטימית. לכן, רק במקרים בודדים מתרחשת אמהות מכוונת. האישה המשוחררת צפויה להתאים את בעלה בחינוך ובקידום הקריירה.
בנוסף, היעדר עמותות משפחתיות מורחבות ותמיכה חברתית וממשלתית מספקת בטיפול בגרמניה גורמים לכך שהפעילויות המשפחתיות והמקצועיות של שני ההורים אינן יכולות להתקיים במקביל ללא בעיות. זוגות רבים מחליטים רק "ברגע האחרון" להקים משפחה, שלעתים קרובות מתגלה די דלה מבחינת המספרים. האפשרות להקפיא ביצה ללא ספק מעניקה לאישה הפרטנית יותר חופש בתכנון המשפחתי שלה, כך שניתן יהיה לדחות את הקמת המשפחה או הרחבתה מעבר לשלב הפוריות הטבעי.
בעייתי שקיומה של אפשרות זו (במיוחד אם העלויות מכוסות על ידי המעסיק למשל) מאפשר גם את ציפיות החברה מהאישה לנצל בפועל אפשרות זו, למשל, כדי להתמסר ל עבודה בשנותיה ה"טובות ביותר "ולא הקמת משפחה. אם הסיכוי הגבוה יותר שאפשר להשיג תאימות בין עבודה ומשפחה בגיל 40 או אפילו 50 נראה מפוקפק ביותר. מנקודת מבט רפואית, לעומת זאת, לא מומלץ לדחות הקמת משפחה עד לאחר פרישה או גיל פרישה. . הורים צעירים בדרך כלל גם מצוידים טוב יותר מבני גיל הזהב כדי להתגבר על מכשולי גידול וחינוך ילדים.
נותר לראות עד כמה רצוי קיומה של אפשרות להקפיא תא ביצה אנושית לצורך רבייה מלאכותית מתעכבת מבחינה אתית, ובאיזו מידה הגיוני מבחינה חברתית הוא הגיוני. לסיכום, ניתן לומר רק כי הליך שימור הקריאה עזב את שלב הניסוי בטכנולוגיה הרפואית והוא אפשרי באופן שגרתי, אך אינו נטול סיכונים. מבחינה ביולוגית, לעומת זאת, טבעי הֵרָיוֹן בגיל 20 עד 25 (למעט מקרים חריגים כגון סרטן) עדיף תמיד על פני ולכן עדיף על יולדות מאוחרת באמצעות אמצעי רפואי רבייה.
