שלב סופי
השלב האחרון של מחלתו של שירמן הוא כאשר עמוד השדרה הגיע לעיוותו הסופי עקב מומים בחוליות. זהו האחרון מבין 3 השלבים שעוברים במהלך המחלה. מחלתו של שירמן אז קשור בעיקר לתנועה מוגבלת, לאי סדירות חזותית ולעיתים קרובות כְּאֵב.
בשלב זה השרירים כבר הושפעו מהתקופה הארוכה של תפקוד לקוי ותהליכי בלאי אחרים בעמוד השדרה. בשלב זה, פיזיותרפיה משמשת רק לשמירה ולהפחתה של כְּאֵב של השרירים. לא ניתן עוד להשיג שיפור במיקום עמוד השדרה באמצעות תרגילים.
השפעות מאוחרות
בשל הרבגוניות של מחלתו של שירמן ואת העובדה כי המחלה מאובחנת לעתים קרובות מאוחר, כל מיני תופעות מאוחרות יכולות להתרחש. עקב מום קבוע עקב מומים בעמוד השדרה, חלקי עמוד השדרה נתונים למאמץ רב יותר בהשוואה לחולים בריאים. התוצאה היא רגישות גבוהה יותר לפציעות נוספות בעמוד השדרה, כגון פריצת דיסק או לכודים עצבים, אשר לאחר מכן יכול להוביל ל כְּאֵב ואי נוחות.
השרירים יכולים גם להתנוון, להתקצר או להתכווץ עקב תקלות. אי-התאמה יכולה להוביל גם להגבלות בתנועה, אשר יכולות להגביל מאוד את חיי היומיום של האדם המושפע. אם עמוד השדרה מעוות בצורה קשה, תפקוד האיברים יכול להיפגע, כך שחולי מחלת שוורמן מתלוננים על בעיות עם נשימה או עיכול. כל הגורמים הללו תורמים לכך שבעיות פסיכולוגיות נחשבות גם לסיבוכים מאוחרים של מחלת שוורמן. דכאון והפחתת ההערכה העצמית. על מנת להגביל את ההשפעות המאוחרות ככל האפשר, חשוב להציע למושפעים כמה שיותר אפשרויות תמיכה וטיפול, כך שיתאפשרו חיי יום יום רגילים.
<br> סיכום
בסך הכל מחלת שוורמן היא מחלה שכיחה בעמוד השדרה, המופיעה בעיקר אצל ילדים ובני נוער. בשל ההתקדמות האיטית של תהליך המחלה, המחלה מתגלה רק מאוחר יחסית. עם זאת, נכון שלאבחון מוקדם עם טיפול מוכן כראוי יכולה להיות השפעה חיובית מאוד על מהלך המחלה, כך שיש מעט מומים בחוליות. העובדה שהגורם למחלה אינו ידוע מקשה על נקיטת אמצעי זהירות, אך באופן עקרוני אין זה פסול לעשות תרגילי מניעה לעמוד השדרה באופן קבוע.
