מבוא
האפשרות להקפיא ביציות אנושיות, בין אם הן מופרות ובין אם לא מופרות, מעניקה לנשים שאינן מעוניינות להוליד אם בגיל צעיר יותר גמישות בתכנון המשפחה. אמנם הליך ההקפאה נעשה שימוש ניסיוני במשך עשרות שנים, אך זה רק עם התפתחות לאחרונה של "הלם שיטת הקפאה, המכונה הקפאת הבזק, שקצב הביציות ששורדות את הליך ההפשרה וההפשרה ללא פגע גדל עד כדי כך כי שימור הקפאה קבוע אפשרי לפחות מבחינה טכנית. עם זאת, מכיוון שהקפאת ביציות קשורה לסיכונים ועלויות, ובמיוחד מכיוון שהיא מייצגת התערבות משמעותית במהלך ההתרבות האנושית, ההיבטים האתיים והחברתיים של נושא זה נידונים במחלוקת.
הִיסטוֹרִיָה
במקור, הליך הקפאת תא הביצית האנושי פותח כשינוי להפריה חוץ גופית במטרה לאפשר לנשים צעירות שעלולות לאבד את פוריותן כתוצאה מ סרטן טיפול באמצעות קרינה או כימותרפיה להצליח עדיין להיכנס להריון בשלב מאוחר יותר. ההשתלה המוצלחת הראשונה של תא ביצה שהשתמר קודם לכן, התרחשה כבר בשנת 1986, ומכיוון ששיטת ההקפאה החדשה פותחה לפני מספר שנים, שיעור ההישרדות של תא ביצה קפוא הוא בדרך כלל מעל 80%. לפני מספר שנים, האגודה האמריקאית לרפואה רבייתית הכריזה כי היא כבר לא רואה בתהליך הקפאת תא ביצית אנושית תהליך ניסיוני.
מתי הגיוני בכלל להקפיא ביצים?
מחלות מסוימות, במיוחד סרטן, יכול לאיים על הפוריות עקב הטיפול שלאחר מכן. אלה כוללים לא רק כמה תרופות הפוגעות בתאי נבט, אלא גם קרינה באזור האגן וכך לאברי הרבייה או לניתוחים מסוימים יכולה להיות השפעה שלילית על הפוריות. יתר על כן, במקרה של נטייה גנטית לאובדן מוקדם של תפקוד השחלות, הקפאה (שימור קריוגרפי) של ביציות יכולה להיות שימושית. המשותף לכל הסימנים הוא שהקפאת ביציות היא הליך מונע, כלומר מונע. לכן, תפקוד השחלה בזמן שליפת ביצית והקפאתה הוא תנאי מוקדם ותמיד צריך להתרחש לפני שמתרחש כל פגיעה אפשרית בתפקוד השחלות.
