הפרעת פוסט טראומטית: גורמים, תסמינים וטיפול

הפרעת התמררות פוסט-טראומטית מתייחסת להפרעת הסתגלות פסיכולוגית. בהפרעה זו, אנשים מושפעים סובלים מבעיות בהתמודדות עם כישלון.

מהי הפרעת פוסט טראומטית?

הפרעת פוסט טראומטית מכונה גם הפרעת פוסט טראומטית (PTED) והיא אחת מהפרעות ההסתגלות. המונח הרפואי חדש יחסית וטבע בשנת 2003 הגרמני פסיכיאטר והנוירולוג מייקל תרזה. ההפרעה הנפשית מתרחשת כאשר אנשים סובלים ממתחים יוצאי דופן שאינם חריגים בחיים. אלה כוללים, למשל, אובדן עבודה, הפסדים שנפגעו, סכסוכים בין אישיים או בעיות בשותפות. בהקשר זה, האנשים שנפגעו חווים את האירועים הנלווים כמשפילים, מבטלים ולא צודקים. כתוצאה מכך הם מתנהגים למרירות ותוקפנית לצמיתות כלפי עצמם או אנשים אחרים. הפרעת התמררות פוסט-טראומטית נוגעת בכל תחומי החיים והיא קשורה לחוסר תקווה, ייאוש, חסימות מחשבה וכעס. לדברי מייקל תרזה, הפרעת התמררות פוסט טראומטית מתבטאת לאחר טלטלה חברתית עזה. התמונה הקלינית הוגדרה לראשונה לאחר איחוד גרמניה בשנת 1990. עם זאת, אין שינויים חברתיים גדולים הממלאים תפקיד בהתפרצות המרירות, אלא מדגישים הנחשבים למקובלים למדי בחיים. על פי ההערכות, שניים עד שלושה אחוזים מכל אזרחי גרמניה סובלים מהפרעת פוסט טראומטית.

סיבות

מרירות בדרך כלל נובעת ממעט אישי גדול. המושפעים חשים כי הם לא הובנו בצורה לא נכונה או שהתייחסו אליהם בצורה לא הוגנת על ידי אחרים. יחד עם זאת, יחד עם זאת, הם חשים כי אינם מסוגלים לעשות דבר בעניין העוול שנגרם להם. עם זאת, אם האדם אינו יכול להגן על עצמו ביעילות, הדבר מוביל לתחושות כמו חוסר אונים, התפטרות ולבסוף מרירות. לא פעם, מרירות עזה מעוררת רגשות קיצוניים כמו ענישה של המייסר הנתפס, הקשורים לפנטזיות אגרסיביות ולעיתים אף גורמות למעשי אלימות או התאבדויות ממושכות. ככלל, לעומת זאת, מרירות היא תחושה שמתפוגגת עם הזמן. טרם ניתן היה להבהיר מה גורם להפרעת פוסט טראומטית להתרחש בפתאומיות. לדברי מייקל תרזה, פסיכולוגים ופסיכיאטרים תורמים גם הם להפרעה. זאת בשל העובדה שהם אינם מכירים בבעיות המטופלות בפועל ולכן מטפלים בהם רק כתוקפנות או דכאון. הפרעת התמררות פוסט טראומטית מופיעה במין הגברי באותה מידה כמו אצל נשים ועלולה להשפיע על אנשים צעירים ומבוגרים כאחד.

תסמינים, תלונות וסימנים

ישנם כמה תסמינים שנחשבים אופייניים להפרעת פוסט טראומטית. לדוגמא, אנשים מושפעים מגלים מצב רוח רע ביסודם ועושים רושם מר. בנוסף, הם מרגישים שהתייחסו אליהם בצורה לא הוגנת מהחיים, מאוכזבים מבני עמם האנשים, מאשימים אנשים אחרים באותה מידה שהם עצמם ומתנהגים באגרסיביות. לעתים רחוקות יש להם חברים מכיוון שהם הולכים ונסוגים מחיי החברה. תסמינים אפשריים נוספים של PTED הם חוסר מנוחה, חוסר מנוחה פנימי, הפרעות שינה ותלונות גופניות. במקרים קיצוניים, הסובלים מפתחים מחשבות תוקפניות הכוללות את מותם שלהם או התאבדות ממושכת. יתר על כן, המטופל נמנע מאנשים או מקומות מסוימים הקשורים לחוויה הטראומטית.

אבחון ומהלך המחלה

על מנת לאבחן הפרעת התמררות פוסט-טראומטית, יש לחול על מספר קריטריונים. לדוגמא, המטופל די מודע למצוקתו הפסיכולוגית, שהיא רואה את הסיבה לכך. הוא רואה בחוויה המפעילה מעליבה, לא צודקת ומשפילה עמוקות. כתוצאה מכך הוא מרגיש חסר אונים, כועס ומר. אם המטופל זוכר את האירוע המפעיל, הוא מגיב נסער רגשית. הזיכרונות המרשימים גורמים לפגיעה קבועה בנפשו בריאות. לפני החוויה המפעילה לא היו מחלות נפש שיכולות להסביר את התנהגותו. בנוסף, הסימפטומים נמשכים יותר מחצי שנה ומגבילים את האדם המושפע בחיי היומיום שלו. חשוב גם לעשות א אבחנה מבדלת עם מחלות נפש אחרות כגון דכאון או פוסט טראומטי לחץ הפרעה. בנוסף, מרבית הפרעות ההסתגלות הן זמניות. מכיוון שהפרעת פוסט טראומטית היא הפרעה נפשית חדשה יחסית, מהלכה המדויק עדיין לא ברור. בנוסף, קיימים הבדלים פרטניים גדולים.

סיבוכים

רעיונות אובדניים ורצח עשויים להתרחש כסיבוכים חמורים של הפרעת פוסט טראומטית. כאשר הסובל הורג אחרים כמו גם את עצמו, זה מכונה גם התאבדות ממושכת. עם זאת, המחשבות האובדניות עשויות להיות מוגבלות רק לאדם המושפע. בשני המקרים נדרש טיפול מהיר. תלוי עד כמה הנטייה האובדנית חריפה, אשפוז או אשפוז תרפיה יכול להיחשב. במקרים של סכנה לעצמי או לאחרים, הצבה אפשרית גם כדי להבטיח את ביטחונם של האדם שנפגע ואחרים. הפרעת פוסט טראומטית גוררת לעיתים קרובות ל דכאון-דפוס חשיבה. למרירות המתפתחת כתוצאה מאירוע טרגי יכולה להיות השפעה שלילית על מציאת עבודה. על פי עקרון הנבואה המגשימה את עצמו, עלול הסובל לחבל בעצמו. כסיבוך נוסף, התנהגות של פגיעה עצמית אפשרית, למשל בצורת סמים, כּוֹהֶל ו טבק להשתמש. גישה בסיסית שלילית יכולה גם כן עוֹפֶרֶת לקשיים בתחומי חיים רבים אחרים. סכסוכים משפחתיים וחברתיים מתרחשים לעיתים קרובות כסיבוך של הפרעת פוסט טראומטית. גם התנהגות תוקפנית עשויה להופיע. ללא טיפול מתאים, סבירות גבוהה יותר מאשר לטיפול. המרירות יכולה לקדם מחלות נפש אחרות, למשל דיכאון, הפרעת חרדה, ותלונות פסיכוסומטיות.

מתי עליך לפנות לרופא?

אם המרירות נמשכת לאורך תקופה ארוכה ויש לה השפעה שלילית יותר ויותר על רווחת האדם שנפגע או על הסובבים אותם, מומלץ לדבר למטפל. אנשים הסובלים מ- הפרעת אישיות לאחר אירוע טראומטי או כתוצאה ממנטלי ממושך בריאות יש לטפל בבעיות. ככל שההפרעה מאובחנת ומטופלת מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה טובים יותר. לכן, אפילו הסימנים הראשונים למרירות צריכים להיבדק על ידי מטפל או רופא. אם יש ביסוד ארוך היסטוריה רפואית, יש ליידע את הרופא האחראי אם הסימפטומים מחמירים יותר או קשורים לתסמינים נוספים, שאולי פוגעים בעצמם. בנוסף לפסיכולוג, ניתן לפנות למומחה להפרעות נוירולוגיות אם יש חשד שהסבל נובע ממחלה גופנית. יש להציג בפני מתבגרים מתבגרים המראים סימני מרירות. אחרת, ההפרעה תמשיך לעצב את עצמה ותגרום למחלות נפשיות וגופניות נוספות ככל שתתקדם.

טיפול וטיפול

הטיפול בהפרעת פוסט טראומטית אינו קל. לפיכך, חולים מתפטרים לעיתים קרובות או מתנגדים להצעות הטיפול. מה שנקרא חוכמה תרפיה נחשב לגישה טיפולית מועילה. זהו גרסה של קוגניטיבי טיפול התנהגותי פותח על ידי מייקל לינדן. כחלק מההליך הפסיכותרפי המטופל מעבד את האירוע שגרם למרירותו על מנת שיוכל סוף סוף להתרחק ממנו, מה שמעניק לו נקודת מבט חדשה על החיים. לשם כך משתמשים באסטרטגיות קוגניטיביות מוכחות הכוללות ניתוח התנהגותי, ניתוח מחשבות אוטומטיות, בניית פעילות, שינוי שם קוגניטיבי והליך חשיפה. במקביל, המטופל בונה מחדש קשרים חברתיים. לקבלת גישה רגועה לבעיות חיים, מטופלים מבצעים משחקי תפקידים שמכניסים אותם לנעליהם של אנשים שפגעו באחרים. עבור חלק מהחולים, חוכמה תרפיה עושה עוֹפֶרֶת להצלחה. אחרים לפחות מחזירים את יכולתם לתפקד. זה לא נדיר, עם זאת, הטיפול לוקח חודשים או אפילו שנים כדי להראות הצלחה.

מניעה

כדי למנוע הפרעה פוסט טראומטית, מומלץ לנטרל מחשבות ורגשות שליליים. הרפיה טכניקות כגון מדיטציה, יוגה, צ'י גונג, או היפנוזה, בין היתר, מתאימים למטרה זו.

טִפּוּל עוֹקֵב

פסיכותרפיה לאורך זמן ארוך יותר מומלץ כטיפול יעיל לאחר טיפול בהפרעה פוסט טראומטית. פסיכותרפיה אמור לגרום למטופל לחיות חיים שמחים בטווח הארוך מבלי להיות מוטל על ידי תסמינים שונים. טיפול מעקב חשוב לפיתוח אסטרטגיות יעילות לחיי היומיום. בעוד שמעקב אחר אשפוז מומלץ במקרים קלים יותר, חולים עם הפרעת מחמירות חמורה צריכים לשקול גמילה. במהלך השיקום, המטופל יכול לעבוד על מה שחווה וכך להיות מוכן לכניסה מחודשת לחיי היומיום. כצעד לאחר טיפול, גמילה מחזקת את גופו ומוחו של המטופל ומסייעת לו להחזיר לעצמו את תחושת האחריות על עצמם ועל סביבתו. גם לאחר חוויות קשות יש להכיר במגבלותיו של המטופל עצמו ולחזק את הערך העצמי שלו. ניתן לגייס משאבים אישיים במהלך הטיפול לאחר הטיפול, כך שהמטופל ישוב להיות כשיר לחיי היומיום. במהלך נוסף, הַרפָּיָה שיטות כגון אימון אוטוגני או שריר פרוגרסיבי הַרפָּיָה יכול לשמש גם בחיי היומיום כדי למזער מצבים של חוסר שקט או חרדה. ריכוז תרגילים, יוגה או צ'י גונג משמשים מצוין גם לאחר טיפול אמצעים וניתן לשלב היטב בחיי היומיום. גישות יצירתיות, כמו אמנות או מוזיקה, יכולות להשפיע לטובה גם על נפשו של המטופל ולהגדיל את איכות החיים.

הנה מה שאתה יכול לעשות בעצמך

בנוסף לטיפול פסיכותרפויטי, נפגעים יכולים להחליף מידע זה עם זה, במיוחד בפורומים לעזרה עצמית באינטרנט. בערים רבות קיימות קבוצות עזרה עצמית לאנשים עם חוויות טראומה. מכיוון שהתמונה הקלינית של הפרעת פוסט-טראומטית עדיין אינה ידועה יחסית, קיימות כיום רק כמה קבוצות עזרה עצמית המיועדות ספציפית לסובלים מהפרעה זו. לכן מומלץ להשתתף בקבוצה העוסקת בתמונה הקלינית הקשורה לפוסט טראומה לחץ הפרעה. מומלץ גם להשתתף בקבוצה מכיוון שהיא מסייעת לסובלים ליצור קשר עם אחרים ולנהל שיחות. באופן כללי, בנייה מחדש של קשרים חברתיים חשובה במיוחד. על המושפעים לשמור על יחסים עם בני משפחה, חברים ומכרים או להכיר חברים חדשים. אם אין הזדמנויות לכך בתחום הפרטי, מומלץ לחפש מועדוני ספורט או עמותות תרבות. לא פחות חשוב להמשיך בפעילויות ותחומי עניין קבועים ולהעמיק אותם. על המושפעים לחיות על פי שגרת יום קבועה. לחץ יש להימנע או להפחית משמעותית. בנוסף, פעילויות כגון יוגה, מדיטציה, רייקי, הרפיית שרירים מתקדמת, אימון אוטוגני, צ'י גונג, היפנוזה או שתפילה יכולה לעזור בהתמודדות עם מחשבות שליליות בחיי היומיום וגם לתרום להפחתת מתח.