יותר ויותר אנשים לא רוצים להיכנס להתחייבות קבועה וארוכת טווח. כשההתאהבות הראשונה נעלמת ומתגלים מאפיינים לא נעימים של בן הזוג, רבים בורחים חזרה לחיים בודדים. הפרעת התקשרות היא מאפיין אופייני לחברה של ימינו. זו הסיבה שרוב הרווקים הם חסרי יחסים?
מהי הפרעת התקשרות?
הפרעה רחוקה מלהיות מחלה. רק כאשר האנשים הנגועים סובלים ממגבלותיהם אנו יכולים לדבר על הפרעה פתולוגית. אנשים שרוצים ליצור התקשרות אך אינם יכולים, סובלים מהפרעת התקשרות. כל האחרים עשויים פשוט להיות מודאגים, לכן יש לנקוט בזהירות כאשר מתייגים כביכול אנשים עם הפרעות התקשרות. על פי הדוקטרינה הפסיכולוגית, בדרך כלל שורשים בהפרעות התקשרות ילדות ומאובחנים בשתי צורות שונות: הפרעת התקשרות תגובתי בילדות והפרעת התקשרות חסרת עכבות.
- הראשון מוגדר על ידי פחדים מרובים, תוקפנות כלפי עצמי ואחרים, כלומר הפרעות חברתיות וחריגות רגשיות.
- השנייה באה לידי ביטוי בהתנהגות מחפשת תשומת לב ובהיצמדות לילדים למטפלים שלהם, אך בדרך כלל לא חריגות רגשיות. כמעט תמיד, הגורמים להפרעת התקשרות נמצאים בשלב מוקדם ומוקדם ילדות.
סיבות
במקרים קיצוניים, הפרעת התקשרות יכולה להיגרם על ידי לידה מוקדמת או טראומה ברחם (למשל, התמכרות לסמים של האם). אולם כמעט תמיד, הסיבה היא הזנחה קשה של הילד בשלוש שנות חייו הראשונות. הסיבות יכולות להיות שהאם לא יכולה לטפל בילד בגלל בעיות פסיכולוגיות. גם שינוי תכוף של מטפלים, מוות של הורים או אובדן מטפלים, אשפוזים ארוכים, שהות בבתים או התעללות מינית יכולים להיות הסיבה. באופן כללי, ניתן לומר כי ל- 70 אחוזים מכל הילדים יש קשרים מאובטחים. מתוך 30 האחוזים הנותרים, לרבים יש קשרים לא בטוחים עם המטפלים העיקריים שלהם. משמעות הדבר היא שהם נוטים יותר, אך לא בטוחים, לפתח התקשרות או נפש אחר בריאות הפרעה. ילדים עם קשרים מאובטחים לא מפחדים אחר כך ליצור קשרים בעצמם - גם אם הם מסוכנים - ולהיות שותף התקשרות אמיתי במערכת יחסים.
תסמינים, תלונות וסימנים
ילדים הסובלים מהפרעת התקשרות סובלים מחרדה, מוגנים יתר על המידה ואומללים, לעתים רחוקות מנהלים יחסים עם בני גילם, לעיתים נדירות משחקים ואינם חברתיים כראוי. הפרעת התקשרות של מבוגרים מתפתחת בדרך כלל מ- ילדות צורה של הפרעת התקשרות. מבוגרים המאפשרים בקלות יחסים קצרי טווח פעם אחת, ואז נסוגים במהירות ונמלטים, רחוקים מלהיות הפרעת התקשרות. זה נכון רק כאשר הם חושקים בהתקשרות אך אינם יכולים לאפשר אינטימיות. לאנשים עם הפרעות התקשרות אין ברירה אם יש להם, רוצים או לא רוצים מערכת יחסים עם אדם אחר. מבחינים בין דפוסי התקשרות שונים. הבעייתי ביותר הוא של הלא מאורגן. אלה לא הצליחו ליצור זיקה למטפלים בילדותם, ולכן אינם מאמינים בביטחון רגשי ואינם מראים שום צרכים. הם נראים אדישים וגם לא יכולים להגיב לבן הזוג שלהם. מבוגרים סובלים מ- BS כאשר כמה מהתופעות הבאות חלות: רצון לשליטה, חוסר יכולת לקבל אהבה והדרכה, כעס חזק ולא מוסבר והתנהגות עוינת, חוסר אמפתיה ואמון, פחד מאחריות. בדרך כלל מוסיפים תחושות של בלבול, חרדה ועצב.
אבחון ומהלך
לאבחון נכון של ההפרעה, אוֹטִיזְם, תסמונת אספרגריש לשלול מוגבלות והפרעות סכיזופרניות. בהפרעות התקשרות, בניגוד להפרעות פסיכו-סוציאליות אחרות, הדיבור הוא נורמלי, האינטליגנציה אינה פוחתת ואשליות אינן קיימות. גם אם הפרעת התקשרות תגובתי לא נראתה בעבר אצל מבוגר, היא עשויה להיות מופעלת מחדש מילדות על ידי אירוע טראומטי המכה אותו בבגרותו. באופן לא מודע או מודע, האדם המושפע מחליט להפסיק ליצור קשרים כואבים. אצל מבוגרים, האבחנה הסופית שמורה לאנשי מקצוע לאחר ביצוע מספר ראיונות. חשוב לדעת: לא כל אדם מופרע בהתקשרות הוא הפרעה בהתקשרות! בשל המשחק המוגבל וההתנהגות החברתית שלהם, ילדים הסובלים מהפרעת התקשרות הם לעיתים קרובות מבחוץ. הספקטרום נע בין הפרדה מרצון להדרה מקרית של הילדים האחרים לבריונות.
סיבוכים
סיבוך שכיח של הפרעת התקשרות הוא אי הבנה של צרכי הילד. אפילו מטפלים אוהבים מתקשים לפעמים לפרש נכון את התנהגותו הלא עקבית של הילד. לדוגמא, כאשר הילד נסוג, הוא עדיין עשוי לחוש צרכים רגשיים לקרבה ולחיבה. מסיבה זו, המטפלים צריכים להיות סבלניים ולפנות לייעוץ מקצועי. הפרעת התקשרות מאובחנת לרוב בילדות, אך היא יכולה להמשיך עד גיל ההתבגרות והבגרות. בפרט, קשרים רגשיים מתמשכים כמו מערכות יחסים רומנטיות וחברות ארוכת טווח מהווים לא פעם אתגר. בנסיבות מסוימות, הפרעות פסיכולוגיות אחרות עשויות להתפתח מהפרעת התקשרות. לדוגמה, הפרעת חרדה, דכאון או הפרעות סומטיות יכולות להתרחש כסיבוך. אם הקורס אינו שלילי, הפרעות אישיות כגון גבולות הפרעת אישיות אפשריים, אם כי ניתן לאבחן את אלה רק בבגרות המוקדמת. בהתאם לסיבה להפרעת ההתקשרות, סיבוכים נוספים והפרעות נלוות אפשרי גם הם - למשל בצורה של פוסט טראומטית. לחץ הפרעה אם הפרעת ההתקשרות נובעת מהתעללות או התעללות.
מתי עליך לפנות לרופא?
ככלל, יש לפנות לרופא במקרה של הפרעת התקשרות כאשר ההפרעה גורמת להגבלות חמורות בחיי היומיום ובחייו של האדם המושפע. במקרים רבים הפרעה זו מובילה גם לאי נוחות פסיכולוגית קשה או אפילו דכאון וכך יכול להפחית באופן משמעותי את איכות החיים ולהשפיע עליהם. יש להתייעץ עם רופא אם ישנם קשיים חברתיים ואובדן חברים וקשרים, אשר בהחלט נחוצים לרווחתו של האדם המושפע. יש להתייעץ עם רופא גם לגבי תלונות פסיכולוגיות אחרות. זה לא נדיר שגם הפרעת התקשרות עוֹפֶרֶת לחרדה או עצב ובלבול מתמשך. לכן, אם האדם המושפע מגלה תחושות אלו, יש להתייעץ גם עם רופא. במיוחד במקרה של תחושות ארוכות טווח, יש צורך בביקור אצל רופא. ככלל, ניתן לפנות לפסיכולוג לצורך זה. לא פעם, במקרה של הפרעת התקשרות, גם שיחות עם חברים ומכרים על התלונות והגורמים למחלה עוזרות.
טיפול וטיפול
הפרעת התקשרות עלולה להחמיר במהלך החיים, כמו למשל כאשר דמות ההתקשרות החשובה ביותר נעלמת או נפטרת, או כאשר מתרחשת בגידה פוגעת. עם זאת, זה יכול להשתפר גם עם יחסי ריפוי או תרפיה. לילדים, הצורה היחידה של תרפיה היא סביבה עקבית. אסור שזה ישתנה, לא משנה באילו צעדים התפתחותיים נוקט הילד, כדי לא לסכן הצלחות אפשריות. לאהוב ולהבין קשר חשוב יותר מכל פסיכותרפיה. יתכן שהילד יכול להיות משחק תרפיה. והכי חשוב, על הילד ללמוד לבנות אמון. לעיתים קרובות המטפלים זקוקים לייעוץ ותמיכה של מומחים. במקרים קיצוניים יתכן שיהיה צורך לתת לילד תרופות בכדי לשלוט בתוקפנות כלפי עצמו. למבוגרים, פסיכותרפיה מומלץ בחום. כדי להתמודד עם זה בהצלחה, יש צורך להסתכל בביוגרפיה של עצמו: אנשים רבים מדחיקים ילדות חסרת אהבה וחסרת יחסים מכיוון שכואב לי מדי להתמודד איתה. הם מייד זורקים מערכות יחסים שדורשות מהם משהו או מאיימים לסיים את הקשר אם נדרש מהם ישירות. לפיכך, על הסובלים ללמוד להיות מאוד ביקורתיים כלפי עצמם ולצעוד צעד אחר צעד בעזרת מטפלים להשתמש בפעולות שאינן התפטרות.
תחזית ופרוגנוזה
הפרוגנוזה של הפרעת התקשרות תלויה בגורמים רבים. בעיקרון, סגנונות ההתקשרות מוכיחים את עצמם כמתמידים במחקרים פסיכולוגיים: בבגרותם, ברוב המקרים, סגנון ההתקשרות שנלמד בילדות נמשך. יתכן והפרעת התקשרות בילדות מגדילה את הסיכוי לפתח הפרעת אישיות מאוחר יותר. עם זאת, לא ניתן לתת פרוגנוזה קונקרטית, מכיוון שרוב המחקרים בנושא זה עוסקים רק בשאלה זו בדיעבד. אישים גבוליים סבלו מהפרעת התקשרות או היו בעלי סגנון התקשרות לא בטוח בתדירות גבוהה מהממוצע בילדותם. התערבויות ממוקדות, למשל עם מטפל בילדים ומתבגרים או בייעוץ להורים, יכולות להשפיע לטובה על סגנון ההתקשרות. אם הילד המושפע מוצא מטפל חדש ומסוגל ליצור קשר יציב עם אדם זה, הפרעת ההתקשרות אינה חייבת להמשך מאוחר יותר בחיים. באופן כללי, טיפולים נחשבים מבטיחים ביותר כאשר מעורבים גם הילד וגם דמות ההתקשרות. התקשרות יציבה נחשבת כגורם מגן למחלות נפש רבות. נתוני ההתקשרות הפוטנציאליים כוללים לא רק הורים ביולוגיים, אלא גם הורים מאמצים או אומנה, בני משפחה אחרים, אנשי חינוך, מטפלים בילדים ואחרים שיש להם קשר עקבי עם הילד.
מניעה
המניעה האמיתית היא בילדות. על החברה שלנו לדגמן אהבה ויחס לילדינו. ילד זקוק לסביבה יציבה. אין פירוש הדבר שילדים מגירושין, מבתים, מהריונות טראומטיים או יתומים יהפכו בהכרח להפרעת זיקה. רק צריך להיות לפחות איש זוגיות אחד עבור כל ילד שהוא לא יעזוב בשום פנים ואופן, באופן אידיאלי הורה, אבל גם דודה או סבא יכולים לקחת על עצמם את התפקיד הזה. לכל אלה שלא היה להם כל כך מזל ולכן בנו הפרעות התקשרות, מומלץ שהכל יזרום. שום דבר אינו סופי וניתן להמיר הכל לטובה.
טִפּוּל עוֹקֵב
בדרך כלל מטפלים בהפרעת התקשרות כאשר הסובל מוצא אותה כמצוקה. לעומת זאת, טיפול אחר הוא לרוב מונע באופיו. מטרתו למנוע הישנות או בדרך כלל לשלול סיבוכים לאחר טיפול מוצלח. יש להבחין מהותית בין הפרעות הפוגעות במבוגרים לבין הפרעות בילדים. מבוגרים מעבירים לעיתים קרובות הפרעות התקשרות מילדות לבגרות. פסיכותרפיסט נשכר לעבודה בבעיות הפסיכולוגיות. גם לאחר התאוששות חד פעמית, הסימפטומים האופייניים יכולים להופיע שוב. סיבות חיצוניות כמו אובדן מטפל מצדיקות לרוב טיפול. החששות שהתעוררו מצטמצמים בדיונים ובאימונים חברתיים. לפעמים ניתן לתקן תסמינים חלקיים באמצעות תרופות. בעיקר ילדים מושפעים מהפרעות התקשרות. מכיוון שהם עדיין לא מסוגלים ליצור סביבה חברתית משלהם, להזנחה יש השפעה מזיקה במיוחד. הם מטופלים לצמיתות אם הסיבות, השולטות בעיקר במבוגרים, אינן נעלמות. טיפול מחודש צריך להתקיים בסביבה מוכרת. לאחר שילדים יצרו אמון, ניתן להשיג תוצאות במהירות רבה יותר. טיפולים באשפוז הם היוצא מן הכלל. הפרעת התקשרות יכולה להימשך רוב חייו של האדם. חלק מהחולים מגיעים בסופו של דבר לטיפול ארוך טווח. לאחר מכן המטפל שלהם הופך לתמיכה מרכזית בחיים.
הנה מה שאתה יכול לעשות בעצמך
הסובלים מהפרעת התקשרות חווים בדרך כלל רק חיי חברה לא מספקים. בחיי היומיום, אלו שנפגעו מתקשים ליצור קשר עם בני אדם אחרים ולפנות לאנשים בפתיחות. מכיוון שמגע עם אנשים אחרים מלווה בדרך כלל בפחד ובתחושת חוסר ביטחון, אנשים רבים עם הפרעות התקשרות נמנעים מאנשים אחרים ומנסים להרחיק אותם. על מנת להפוך את חיי היומיום לנסבלים יותר, על הסביבה הקרובה לגלות התחשבות בבעיות האדם הנוגע בדבר ולאפשר לו את חירותו האישית. במערכת יחסים, בן הזוג צריך להיות תמיד מודע לצורך בסבלנות מספקת, אהבה וחופש לצורך תפקוד ארוך טווח של הקשר. ביקור בקבוצות עזרה עצמית, בהן ניתן להחליף רעיונות עם אנשים בעלי דעות דומות, יכול גם להיות עזרה עצומה. ההבנה שאדם אינו לבד עם הפרעת ההתקשרות מעניקה נחמה ומפיגה את הלחץ האישי של המושפעים. בקרב אנשים בעלי דעות דומות, בדרך כלל נתקל בהבנה לבעיותיו ויכול למצוא דרכים מתוך פחד וחוסר אמון יחד, כך שאפשר ליצור מערכות יחסים מספקות בעתיד.
