הפרעת בקרת דחפים: גורמים, תסמינים וטיפול

בפסיכולוגיה, הפרעת בקרת דחפים מתייחסת להתנהגות כפייתית ובלתי נשלטת המושפעת מהאנשים כאשר הם נמצאים במתח. הפעולה המסוימת המתבצעת בצורה אימפולסיבית גורמת להפחתת מתח רגעית.

מה מאפיין הפרעת בקרת דחפים?

המאפיין את הפרעות בקרת הדחף הוא שהאנשים שנפגעו אינם מסוגלים לעמוד בדחף שלהם. ההחלטה לבצע פעולה מסוימת אינה מתקבלת ומבוצעת במודע. בנוסף, הדחפים השונים אינם שואפים לשום מטרה. הפרעה אופיינית לשליטה בדחפים היא, למשל, גניבה פתולוגית, המכונה גם מיושן בשם קלפטומניה. אנשים הגונבים בכפייה אינם רודפים אחר מניעים כמו העשרה, קנאה או פגיעה באדם אחר. הם גונבים שלא מרצונם ואין להם שום עניין בפריטים הגנובים, לרוב אפילו מסתירים או משמידים אותם. הפרעות אחרות בשליטה בדחפים כוללות קנייה כפייתית, אכילה כפייתית, הימורים כפייתיים, אוננות כפייתית ופגיעה כפייתית בגופו על ידי גירוד או שליפה שער ו ציפורניים. בעיקרון, ניתן לחלק פעולה אימפולסיבית לחמישה שלבי פעולה שונים. לאחר הדחף הראשון, גדל הרצון לבצע אותו, מה שקשור למתח גבוה. זה משוחרר על ידי ביצוע הפעולה הכפייתית ומוביל לטווח קצר הַרפָּיָה. השלב האחרון, שלא תמיד מתקיים, מאופיין ברגשות אשם.

סיבות

הגורמים להפרעות שליטה בדחפים לא נחקרו סופית. אולם ככל הנראה, ההפרעות נוצרות על ידי יחסי גומלין מורכבים של יסודות גנטיים ופיזיים, חינוך, סביבה ורקע חוויתי. בנוסף, החוקרים חושדים שרמות ההורמונים של המושפעים רלוונטיות לבעיה ומשפיעות באופן משמעותי על אופי ההפרעה. לגברים יש יותר גבוה טסטוסטרון רמות יותר מנשים ונוטות יותר להפרעות אגרסיביות, כגון הצתה כפייתית. לעומת זאת, נשים עוסקות בהתנהגויות כפייתיות פחות אגרסיביות, אם כי לרוב הן בעלות הרס עצמי. טריכוטילומניה, או הכפייה לשלוף שער, הוא מעשה כפייתי הנוהג לעתים קרובות על ידי נשים. בנוסף, נבדקת המידה בה קשורות הפרעות בקרת הדחף להפרעות נפשיות אחרות. חשיבות מיוחדת היא הקשר עם התמכרויות לסמים ומחלות נפש קשות כמו גבול הפרעת אישיות, למשל.

תסמינים, תלונות וסימנים

תסמינים של הפרעת בקרת דחפים אינם תמיד ספציפיים, שכן קיימים ביטויים רבים ושונים של ההפרעה. בנוסף, הנפגעים בדרך כלל אינם מודעים להתנהגותם. אצל ילדים, יתר על כן, דפוסי התנהגות ילדותיים אופייניים כמו ספונטניות או פעולות חסרות תכלית לכאורה יכולים בקלות להיות מוטעיים כהפרעות נפשיות. במיוחד בארה"ב קיימת נטייה לניהול סמים פסיכוטרופיים במהירות אם יש חשד להפרעה נפשית ילדות. בכל מקרה, תמיד יש לקחת בחשבון הפרעה נפשית אפשרית בהקשר לגילו ולסביבתו של האדם המושפע. התנהגויות אפשריות המספקות רמזים ראשוניים כוללות שקר, גניבה, התנהגות תוקפנית ואוטו-תוקפנית, ונטייה לעסוק בהתנהגויות מיניות בסיכון גבוה או אובססיבי. פצעים, טלאים קרחים וציפורני נשיכה עשויים להיות גם סימנים להתנהגויות כפייתיות אפשריות. הסובלים לעיתים קרובות סובלים ממחשבות אובססיביות, רודפים אחר רעיונות שנראים לא רציונליים ומתקשים להתרכז. מאחר שהפרעות שליטה בדחפים מתרחשות תמיד כאשר הסובלים מציפים את המצב בו הם נמצאים, איפור פסיכולוגי הוא גורם חשוב. אנשים הסובלים מחוסר שליטה בדחפים הם לרוב מדוכאים, חסרי אמון, חשים לבד וסובלים מהערכה עצמית נמוכה.

אבחון ומהלך המחלה

האבחנה האם קיימת הפרעת בקרת דחפים חייבת להיעשות תמיד על ידי מומחה. לא תמיד קל לאבחן את זה מכיוון שחלק מההפרעות, כמו אכילה כפייתית או קניות, הן מצד אחד מקובלות חברתית במידה מסוימת ומצד שני גם חופפות להתמכרויות. הגדרת האש הכפייתית אינה בהכרח דומה להתמכרות להימורים והפרעות אכילה יכולות להיות מובנות גם כניסיון מודע להשיג שליטה בגוף או כמעשה מפצה לא מודע.

סיבוכים

סיבוכים משתנים מאוד בתמונה קלינית זו, מכיוון שהפרעת בקרת דחפים יכולה להיות סימפטום להפרעות מרובות. הכפייה לקנות, למשל, משמעותה לעיתים קרובות נטל כספי גדול. יש הסובלים מהוצאות גדולות גם כאשר הם אינם יכולים להרשות לעצמם בפועל, או שהם מוציאים כסף שנועד למטרות אחרות. זה יכול עוֹפֶרֶת לבין אישי ניכר מתחים עם הסובבים אותם. הדבר תקף במידה מסוימת גם להתמכרות להימורים. מכורים להימורים מזניחים לעתים קרובות גם את משפחתם ואת מעגל החברים שלהם. סיבוכים תעסוקתיים יכולים להיווצר גם - למשל היעדרות, ביצועים גרועים או הימורים (למשל במחשב או בטלפון הסלולרי) בשעות העבודה. אנשים עם טריכוטילומניה שולפים את עצמם שער. זה יכול לגרום להתפתחות טלאים שאינם אסתטיים במיוחד. מתי גבות מוסרים לחלוטין, זיעה יכולה לרוץ מהמצח לעיניים. ריסים משמשים גם להגנה על העיניים; אם הטריכוטילומני מושך אותם החוצה, השפעת המגן שלהם נעדרת גם כן. בנוסף, גוף האדם אינו מסוגל לעכל שיער. כתוצאה מכך עלול להיווצר סבך שערות במעי. כזה שנקרא bezoar יכול עוֹפֶרֶת ל חסימת מעיים. קלפטומאנים עשויים להיתקל בתוצאות המשפטיות של גניבתם הפתולוגית. זה חל גם על פירומנים כאשר הם מבעירים רכוש של אנשים אחרים או מפרים תקנות. Pyromaniacs במקרים מסוימים סובלים מפציעות כאשר הם מציתים חפץ. כל הפרעות בקרת הדחף יכולות להיות קשורות למחלות נפש אחרות, כגון דכאון.

מתי עליך לפנות לרופא?

אנשים עם התנהגות לא תקינה או שינויים פתאומיים בהתנהגות צריכים בדרך כלל להיבדק ולטפל על ידי רופא. אם מתרחשים התפרצויות כעס, אלימות או התקפות מילוליות ספונטניות, יש צורך ברופא או מטפל. אם מצב הרוח של האדם המושפע מעניק שוב ושוב טיפות בין התנהגות אגרסיבית או מוטרדת תוך שניות או דקות, יש לפנות לרופא. התמונה הקלינית של הפרעת בקרת דחפים כוללת את התובנה שאינה קיימת של אי הסכמה. מסיבה זו, יש צורך ברגישות מיוחדת בהתמודדות עם האדם המושפע. יחסי אמון מיוחדים חשובים לאנשים עם אימפולסיביות מוגברת או עם בעיות של שליטה ברגשות לפנות לרופא. אם ההתנהגות של האדם המושפע נחווית כסטייה מהמקובל, יש לבקש מרופא עצה. אנשים שנתפסים באופן קולוקראלי ככולרלים, משתוללים או סוררים יכולים ללמוד לשנות את התנהגותם באמצעות טיפול טיפולי. התנהגות בלתי מבוקרת נתפסת כמפחידה בעיני אנשים בסביבה ויש לדון בה עם האדם ורופא. מומלץ לקרובים לחפש מידע מומחה כדי שהם עצמם יוכלו להפגין התנהגות נאותה בהתמודדות עם האדם המושפע. אם הפרעת בקרת הדחף עולה בעוצמה או מהווה סכנה לאחרים, ניתן למנות קצין רפואה.

טיפול וטיפול

באופן עקרוני ניתן לטפל באנשים מושפעים באמצעות תרופות תחת פיקוחו של א פסיכיאטר או בחר גישה לא פרמקולוגית תרפיה, כמו לדבר תרפיה, טיפול התנהגותי, או פסיכואנליזה. חשוב להגדיר בבירור את המטרות של תרפיה. כך, מצד אחד, קיימת האפשרות לדכא התנהגות בלתי רצויה לחלוטין, ומצד שני, המטרה לשנות את ההתנהגות הכפייתית ולהפחית אותה לרמה לא מזיקה. שיקול ראשוני בקביעת המטרה הטיפולית הוא, למשל, עד כמה האדם המושפע פוגע בגופו. בנוסף, יש להתחשב בהקשר החברתי והמשפטי של המעשה. לדוגמא, גניבה כפייתית מוערכת באופן שונה מאשר קנייה כפייתית. על המטפל גם להעריך האם המטופל מסוגל להפחית את ההתנהגות המזיקה לרמה לא מזיקה. וכמובן שאסור להתעלם האם האדם מוכן לשתף פעולה. במיוחד במקרה של ילדים, חולים אינם מודעים לרוב לחומרת המצב.

תחזית ופרוגנוזה

הפרוגנוזה קשורה לסיבה המציגה או למחלה הבסיסית של האדם המושפע. במקרים רבים, טיפול התנהגותי או טיפול פסיכולוגי אחר יכול לשפר את הסימפטומים. מתוך הבנה של המחלה ושיתוף הפעולה של המטופל, האדם המושפע מקבל תחזית טובה. עם תוכנית טיפול אופטימלית, משיגים הדרגתיים מושגים עד להשגת חופש מהתסמינים. אם עוצמת הפרעת בקרת הדחף נמוכה, ניתן להשיג הקלה משמעותית בתסמינים לאחר מספר חודשים בלבד. ויסות התנהגותי מתקיים, על בסיס אימונים אינטנסיביים. ככל שההפרעה בולטת יותר, הטיפול בדרך כלל נמשך זמן רב יותר. הקושי הוא לשמור על המוטיבציה של המטופל עד לסיום הטיפול. הפסקות בטיפולים יזומים עלולות להתרחש, מה שמקשה על תחזית פרוגנוזה טובה. אם הפרעת בקרת הדחף מבוססת על הפרעה נפשית, הפרוגנוזה מחמירה. במקרים של מודיעין מופחת או חמור מחלת נפש, האדם המושפע תלוי בטיפול יומיומי. במקרים קשים יש צורך בטיפול רפואי. תרופה לא מושגת במקרים רבים עבור חולים אלה. יש צורך בטיפול ארוך טווח כדי שניתן יהיה ליישם אופטימיזציות מצטברות. לאחר הפסקת הטיפול בתרופות שנקבעו, ניתן לצפות להישנות.

מניעה

מחלת נפש, כגון הפרעת בקרת דחפים, אינה ניתנת למניעה ומשפיעה על אנשים בכל הגילאים, המגדרים או הסביבות החברתיות. עם זאת, כמו בכל מחלות הנפש, סביבה יציבה המעודדת ומחזקת את התפתחות האישיות ממזערת את הסיכוי לחלות. קשרים חברתיים, התנזרות מ תרופות וחומרים ממכרים אחרים, וחיי היומיום המספקים מספקים בסיס טוב לחיים ללא מחלה.

טִפּוּל עוֹקֵב

כאשר מטפלים בהצלחה בהפרעת בקרת דחפים, יש צורך במעקב למשך שארית חייו של המטופל. אחרת, הסיכון להישנות של הפרעה נפשית זו גדל. בטיפול פסיכולוגי, הסובלים למדו בדרך כלל אסטרטגיות להתמודדות עם מצבי לחץ מבלי להפגין התנהגות אימפולסיבית. במהלך הטיפול במעקב, רלוונטי להפנים ולהשתמש תמיד במנגנונים הנלמדים הללו. ברגע שהמטופלים מבחינים שהם שוב מועדים לפעולות אימפולסיביות, הם פונים מיד לשעבר שלהם פסיכיאטר. הסיבה לכך היא שטיפול מעקב כרוך גם בנטילה אמצעים כדי למנוע פרקים חדשים של מחלה. מצבי חיים הקשורים ל לחץ גם מגדילים את הסיכון שסובלים מלקות שוב בהפרעת בקרת דחפים. לאחר מכן יש צורך לשאול באופן ביקורתי את מעשי עצמך ולהתייעץ מוקדם עם מרכז הייעוץ הפסיכולוגי או עם הפסיכולוג לשעבר. מועילים גם כל הפעילויות המקדמות יציבות נפשית, מ יוגה לספורט ל מדיטציה. קבוצות עזרה עצמית גם מציעות לסובלים רבים תמיכה חשובה לאחר שהתקיים טיפול מקצועי. כאן חולים חווים תמיכה של אנשים בעלי דעות דומות ועשויים להיות מודעים להתנהגות חוזרת עוד לפני שהם עצמם מודים בכך. בכל מקרה טיפול לאחר הפרעת בקרת דחפים הוא תהליך לכל החיים.

הנה מה שאתה יכול לעשות בעצמך

הפעולות הסובלות מהפרעת בקרת דחפים יכולות להשתנות במידה רבה ותלויות באופי ההפרעה. יש לציין כי טיפול הוליסטי בהפרעה מבדיל, למשל, בין פגיעה עצמית (משיכת שיער כפייתית) לבין התנהגויות פליליות או פוגעות אחרות (הצבת אש כפייתית). יש לציין כי הפרעות שליטה בדחפים לא יוכלו להיות מנוהלות לבדן ברוב המכריע של המקרים. הגורם המכריע הוא מוכנות לטיפול מצד הנפגעים, תוך הקפדה על עקבות השלבים. רק אחר כך ובליווי, אפשר לדבר על עזרה עצמית אמצעים. אלה מורכבים למעשה ממציאת פעולות תחליפיות המקלות על המתח הבנוי. פעולה תחליפית זו צריכה להיות אפשרית ללא בעיות ובכל מקום, על מנת להגן באופן מקסימאלי מפני הישנות. למשל, על הפרעות בבקרת דחפים הקשורות לידיים, הסובלים יכולים לשבת עליהם כדי למנוע פעולה מונעת דחף. כגון אמצעים יתכן שיהיה צורך לעבוד איתו עם מטפל. המטרה עם הפרעת בקרת דחפים היא בדרך כלל לא לחסל את ההפרעה, מכיוון שכיום זה כמעט לא אפשרי. במקום זאת, יש ליצור שסתומים בהם האדם המושפע יכול להשתמש, וכי באופן אידיאלי יש להם גם תועלת נוספת. במקביל לעובדה שהמטרה היא לשחרר את האדם מהדחף להמשיך בהפרעה שלו, מוטל על האדם המושפע בהקשר של טיפול חקרני למצוא הזדמנויות מתאימות לכך בחיי היומיום שלו, אשר להשתלב במהלך הטיפול הנוסף.