הפרעות בהליכה (מילים נרדפות: הליכה לא תקינה; הליכה אטקסית; אטקסיה; סיבוב חיצוני הליכה; דיסבסיה; הפרעות הליכה; אטקסיה בהליכה; הפרעת הליכה; הליכת סיבוב פנימית; הפרעת הליכה; הליכה משותקת; הליכה פראטית; בעיה בהליכה; הליכה מתנדנדת; הליכה ספסטית; הליכה מדהימה; הליכה בהקשה על האצבעות; ICD-10-GM R26.-: הפרעות בהליכה ובניידות) הן הפרעות בתנועה המשפיעות על דפוס ההליכה או ההליכה.
ניתן לחלק את הפרעות ההליכה באופן הבא (ראה "סיווג" להלן):
- אטקסיות תורשתיות (תורשתיות).
- אטקסיות ניווניות ספרדיות (לא תורשתיות)
- אטקסיות נרכשות
הם יכולים להיות בעלי סיבות נוירולוגיות, אורתופדיות או פסיכוגניות.
לדברי נוט ומרסדן, ניתן לבצע את הסיווג הבא של הפרעות הליכה:
- שינויים במפלס התחתון - איברי המפעיל ההיקפי, למשל, בסרקופניה (חולשת שרירים או בזבוז שרירים), דלקת מפרקים ניוונית.
- שינויים במפלס האמצעי - במרכז מערכת העצבים, למשל, לאחר apoplexy (שבץ).
- שינויים ברמה גבוהה יותר - גירעונות שליטה ברמה גבוהה יותר, למשל הפרעות הליכה פסיכוגניות (חרדה).
הפרעות בהליכה יכולות להיות סימפטום למחלות רבות (ראו בסעיף "אבחנות דיפרנציאליות").
שיא תדירות: המחלה מופיעה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים (> 65 שנים).
השכיחות (תדירות המחלה) היא עד 15% בקבוצת האנשים מעל גיל 65 וכ- 40% בקבוצת האנשים מעל גיל 85 (בגרמניה).
מהלך ופרוגנוזה: הפרעות הליכה מהוות גורם סיכון חשוב לנפילות ולנפגעים כתוצאה מכך. מהלך ופרוגנוזה תלויים במחלה הבסיסית מחד ובכמה זמן הפרעת הליכה היה קיים על האחר. הפרוגנוזה חיובית ביותר בהפרעות הליכה אורטופדיות. הפרעות הליכה פסיכוגניות הפיכות גם ברוב המקרים אם הסיבה ידועה. הפרעות הליכה נוירולוגיות הן בדרך כלל רק הפיכות לחלוטין.
הערה: יש להבדיל בין הפרעות בהליכה לבין חוסר ביטחון בהליכה: בחוסר יציבות בהליכה אצל קשישים (> 75 שנים), סחרחורת היא התסמין המוביל הנפוץ ביותר.
