הממצא הפסיכופתולוגי: לשם מה צריך ממצא זה?

הממצאים הפסיכופתולוגיים מאפשרים לרופא לתאר במדויק את מצבו הנפשי של המטופל. השלב הבא לקראת אבחון הוא הערכת כל הסימפטומים, שלעתים קרובות אופייניים לתסמונות מסוימות (למשל, תסמונת דיכאונית).

ה- ICD

אבחנות פסיכיאטריות מכונות כיום הפרעות ובגרמניה עוקבות אחר הסיווג הבינלאומי של הפרעות המכונה ICD, שנמצא כעת במהדורה העשירית שלו (ICD-10). בסיווג זה, כל ההפרעות הנפשיות מסווגות יותר על פי הסימפטומים והמהלך מאשר על פי הסיבה הסופית, והיא קובעת קריטריונים ברורים כגון ראיונות סטנדרטיים או רשימות ביקורת לביצוע אבחנות.

לכל אבחון קיימות הנחיות טיפול מדויקות לפיהן המטופל מטופל. בהמשך הטיפול גורמים אורגניים כגון א מוֹחַ גידול, הפרעה מטבולית או שינויים מוחיים בטרשת עורקים נשללים, כמו גם שימוש בסמים.

כיצד מתועדים ממצאים פסיכופתולוגיים?

כדי להסתייג את הממצאים הפסיכופתולוגיים, הנחיות מובנות לראיון כמו מערכת AMDP ומגוון רחב של הליכי בדיקה כמו המילטון. דכאון סולם או ה- Bech-Rafaelsen מניה משתמשים בקנה מידה בהמשך הטיפול. גישה מובנית זו מאפשרת לחולים רבים להפחית את חששותיהם מטיפול פסיכיאטרי, ולשקול מחדש את השקפתם על המומחיות של הפסיכיאטריה.