הלב שלי מועד בשכיבה - האם אני צריך לדאוג?
חולים חווים לעתים קרובות דיסריתמיה עם מעידה לבבית, במיוחד בשכיבה, מה שמוסבר על ידי העובדה לֵב ומשאבת שאיבה קלה יותר למילוי, מה שכבר לא צריך להיעשות נגד כוח המשיכה. באופן עקרוני, קצב לב הוא תופעה שכיחה הדורשת טיפול מוגבל בלבד. במיוחד הפרעות מולדות בהולכת גירויים באטריום או במעבר מאטריום לחדר אינן מזיקות ומטופלות רק במקרה של תלונות נלוות של החולים.
הסיכון הגדול יותר קשור להופעה של פרפור פרוזדורים, מה שמוביל לערעור מופרע של הפרוזדורים ולפרוזדורים לא מספקים התכווצויות. התוצאה היא סיכון מוגבר משמעותית ל דם קרישים הנוצרים באטריום, שיכולים להיכנס למחזור הדם דרך החדר וכתוצאה מכך לפריפריה כלי, למשל ב- מוֹחַ. זה יכול לסגור את הכלי ובכך לגרום לאספקה מופחתת באזור המתאים, המתבטא ב מוֹחַ בתור שבץ, לדוגמה. כתוצאה מכך, סיבוכים אפשריים של דיסריתמיה בדרך כלל מהווים סיכון. בהתאם לסוג הפרעת הקצב, יש להעריך את פרופיל הסיכון של המטופל, ובמידת הצורך להתחיל טיפול מונע.
לב מועד כששוכב בצד שמאל
הפרעות קצב לב נתפסות לעיתים קרובות במנוחה, אם כי דופק מהיר יותר סביר לגרום ל לֵב מגמגם יותר מאשר איטי יותר. זה בעיקר בגלל העובדה שיש לנו דופק מהיר כשאנחנו בתנועה או עסוקים בדרך אחרת, אנחנו מוסחים ולא חושבים כל כך הרבה על מה שלנו לֵב עושה כרגע. בנוסף, נשירה או מעידה ניכרים יותר כאשר הדופק איטי מכיוון שיש פחות פעימות ביחידת זמן. עם זאת, הפרעות בקצב יכולות להיות תלויות מאוד במצב, כלומר להתרחש רק כאשר שוכבים בצד אחד.
מאז הלב שוכב יותר בצד שמאל של חזה, הוא נלחץ על דופן החזה כאשר הוא שוכב בצד שמאל. מכיוון שבית החזה הוא עצבני ורגיש יותר, אנו חשים את פעימות הלב הרבה יותר מאשר בעמידה. משמעות הדבר היא שלא רק פעימות הלב הרגילות נתפסות בתדירות גבוהה יותר, אלא גם החיצוניות, שלא היה מורגש כלל בעמידה.
בנוסף, תנוחת השכיבה מובילה לדופק חזק יותר. ה דם לא צריך להיות מוזרב חזרה ללב כנגד כוח המשיכה, מה שגורם ללב להתמלא ביתר קלות ויותר דם. זה לא רק הופך את פעימות הלב לחזקות ומורגשות יותר, אלא גם הופכות את החיצוניות ליותר בולטות.
