ליקויי שמיעה (מילים נרדפות: Disacusis; Dysacusis; Hypacusis; Hypoacusis; Surditas; חירשות; ICD-10-GM H91.9: אובדן שמיעה, לא צוין; ICD-10-GM H91.1: Presbycusis) הם מגבלה שכיחה בגיל מבוגר.
נבדלות ארבע צורות של לקות שמיעה:
- היפוקוזיס - אובדן שמיעה (הספקטרום נע בין ליקויי שמיעה שנתפסים בקושי לבין חירשות).
- היפרקוזיס - שמיעה מוגברת במובן של שמיעה עדינה פתולוגית.
- תפיסת שמיעה שונה - למשל, דיפלקוזיס (שמיעה כפולה), פרקוזיס (תפיסה אקוסטית כוזבת), למשל שמיעה כיוונית מופרעת.
- אקוסטי הזיות - למשל ב הזיה, פְּסִיכוֹזָה או כהילה אקוסטית ב אֶפִּילֶפּסִיָה.
ההידרדרות האופיינית לשמיעה בגיל מבוגר נקראת גם זקנה אובדן שמיעה (פרסביקוסיס).
בעיקר, אובדן השמיעה בגיל מבוגר משפיע על התדרים הגבוהים, שכבר בני 30 מראים מגבלה משמעותית סטטיסטית בתחום התדרים הגבוהים. עם זאת, תדרים נמוכים ואמצעיים יכולים להיות מושפעים, כלומר הטווח הרלוונטי לדיבור. ניתן היה להראות זאת במחקר מוערך גדול, בו הושוו מספר קבוצות גיל.
שיא תדירות: כ- 40% מהאנשים מעל גיל 65 סובלים מ אובדן שמיעה הקשור לגיל (ARHL).
שכיחות אובדן שמיעה הדורש טיפול היא 19%. מגיל 65 50% סובלים מהפרעות שמיעה. השכיחות עולה ל -80% בקרב אנשים מעל גיל 85.
ההיארעות (תדירות המקרים החדשים) לאובדן שמיעה מולד דו-צדדי היא כ -1.2 מקרים ל -100,000 ילודים בשנה (בגרמניה).
מהלך ופרוגנוזה: אנשים מושפעים מודעים יותר להופעת אובדן השמיעה שלהם בגילאים 50 עד 60 מאשר לאלה מעל גיל 60; יתכן שהאחרונים התרגלו לאובדן השמיעה שלהם לאורך זמן. אובדן שמיעה מלידי מולד הוא פרוגרסיבי (מתקדם) ב -30% מהמקרים בגילאים 3 עד 6, כך שאפילו אובדן שמיעה קל מחייב חזרה ניטור במרווחים של שלושה עד שישה חודשים! הטיפול באובדן שמיעה קשור לסיבות. תלוי במידת החומרה, הפרעות שמיעה יכולות להפחית במידה ניכרת את איכות החיים של הנפגעים.
