מבוא
סחוס היא רקמה יציבה אך אלסטית בלחץ ומורכבת מרשת של רקמת חיבור סיבים. מה שנקרא סחוס היאלין מרפדת משטחים משותפים ומבטיחה כי עצמות מהשותפים המשותפים אינם מתחככים זה בזה. אם בלאי מפרקים (ארתרוזיס) מתרחשת, המפרק סָחוּס מאבד חומר.
במקרה של ללבוש ראשוני, זה מוביל ל כְּאֵב בתחילת התנועה או לאחר תנועה ממושכת או מאומצת. מאוחר יותר, כְּאֵב במנוחה מתרחשת גם. על מנת לעכב החלפת מפרק כירורגי, ישנן גישות לבניית האבודים מחדש סָחוּס וכך להפחית את הסימפטומים של ארתרוזיס.
האם ניתן לבנות מחדש את הסחוס?
שחזור הסחוס האבוד קשה. במיוחד כאשר סחוס רב כבר נשחק, שחזור הסחוס קשה או לעיתים בלתי אפשרי. עם זאת, ישנן גישות שונות כדי למנוע השפלה נוספת של הסחוס ולהפעיל הצטברות אפשרית של הסחוס, במיוחד אם נזק לסחוס עדיין לא נרחב מדי: אלה כוללים במיוחד תזונה וטיפול בפעילות גופנית.
בתזונה, למשל, יש לצרוך בתכיפות גבוהה יותר מזונות שונים הממזערים את פירוק הסחוס, כמו תפוחי אדמה או אורז, ולהימנע ממזונות המזרזים את פירוק הסחוס, כמו ביצים, מוצרי חלב או אלכוהול. מכיוון שרקמת הסחוס אינה מסופקת ישירות עם דם, חשוב לעורר את חילופי הנוזלים ואת חילוף החומרים בסחוס באמצעות פעילות גופנית כך שסחוס פגום יכול להתחדש. על מנת להשפיע לטובה על היווצרות הסחוס באמצעות פעילות גופנית, ספורט עדין על מפרקים כגון שחיה, חתירה או לבחור אופניים.
ניתן ליטול גם תכשירים להגנה על הסחוס ולהצטברות כמו גלוקוזאמין, שנועד לעורר היווצרות סחוס חדש. הזרקת חומצה היאלורונית או ג'ל פולינוקליאוטידי, המפעיל את תאי הסחוס, נועד למזער את אי הנוחות שבירידות הסחוס. גישה אחרת, שמועילה במיוחד לחולי אוסטאוארתריטיס צעירים בהם הסחוס עדיין לא נפגע קשות, נהנית ממחקר חדש בו מוזרקים תאי גזע של הגוף עצמו למפרק הפגוע, שיכולים להפוך לתאי סחוס.
אפשרות נוספת היא הַשׁתָלָה של סחוס הגוף עצמו (השתלת כונדרוציטים אוטולוגית). בהליך זה לוקחים סחוס שלם מהברך למשל ומטפחים אותו במעבדה לפני שהוחדר מחדש לאזור הפגום. עם זאת, שיטה זו הצליחה רק עם מינורי נזק לסחוס.
