תרפים
לטיפול ב הידרוצלה נראה שזה הגיוני ביותר לנקב שק האשכים בעזרת מחט סטרילית ונקז את עודפי המים. עם זאת, מדובר בטיפול סימפטומטי בלבד ולא סיבתי, כלומר ההצלחה קצרת מועד. תוך מספר ימים המים יזרמו שוב מחלל הבטן דרך החיבור הקיים. מבחינה זו, א לנקב יכול להביא רק להקלה לטווח קצר, אך אינו מייצג פיתרון קבוע.
אפשרויות הטיפול תלויות בכוחו של ה- הידרוצלה: עבור צורות נרכשות פחות בולטות, אין צורך בהכרח בניתוח. כל עוד הם אינם מייצגים מגבלה בגלל גודלם או ליקוי תפקודי שלהם, הם יכולים להישאר במקום. עם זאת, אם זה לא המקרה, הידרוצלה יש להסיר בניתוח.
לשם כך ישנם הליכים כירורגיים שונים. הגישה היא בדרך כלל דרך תעלת המפשעה, או ישירות דרך חתך באשך באשך. כך גם לגבי הידרוצלה מולדת.
מאחר שקיים סיכון לבקע, עם היווצרות לאחר מכן של צניחת המעי (בליטה של המעי) דרך הצומת, ולכידת המעי, יש לבצע טיפול כירורגי. אם קטע במעי נלכד, צואה עלולה להישאר במעי והמעי עלול למות. זה מהווה סכנה בכך שהמעי יכול להתפרק לאחר מכן ולרוקן את תוכנו לחלל הבטן. תהליך זה עלול לסכן חיים.
פרוגנוזה
מכיוון שלעתים קרובות הידרוצ'לים מולדים נסגרים מעצמם בחודשי החיים הראשונים, בדרך כלל לא מבצעים ניתוח במהלך תקופה זו. יש לשקול טיפול כירורגי רק לאחר גיל 3 שנים. עד למועד זה, בדרך כלל ניתן לסגור את הקשר בין חלל הבטן לשק האשכים.
במידה ויהיה צורך בניתוח, יש לו שיעור ריפוי גבוה. אולם במקרים בודדים, עלולות להופיע הישנות (הישנות), אשר בדרך כלל מטופלות באותה צורה. שיעור ההישנות לאחר ניתוח הידרוצלה נמוך יחסית ו -5%. במקרים בודדים, מוצלח לנקב עלול להוביל להידבקות של החיבור: הקולחין המכיל חלבון מחלל הבטן מדביק את הפתח כך שלא יוכל להזרים נוזל נוסף. עם זאת, סביר יותר שזה יקרה עם קשרים קטנים ובגיל צעיר.
