החזה הנשי

מילים נרדפות במובן רחב יותר

בלוטת החלב, בלוטת החלב, mastos, mastodynia, mastopathy, קרצינומה של השד, סרטן השד

מבוא

השד הנקבי מורכב מבלוטות (Glandula mammaria), שומן ו רקמת חיבור. מבחוץ ניתן להבחין בין השד פִּטמָה מהאטריום שמסביב. הוא משמש לייצור חלב ולהזנתו של התינוק.

אנטומיה של השד הנשי

מבחינה אנטומית ניתן לחלק את השד ל -10 עד 12 אונות (לובי). בלוטת חלב אחת טמונה בכל אחת מהאונות הללו. זה מורכב מכמה חלקי קצה, שיוצרים יחד לובולה (lobuli).

לפיכך מחולקת אונה למספר אונות. לחתיכות הקצה יש חיבור לתעלת הפרשה קטנה (צינור סופני). צינורות סופניים קטנים אלה של חלקי הקצה מצורפים יחדיו ויוצרים כמה צינורות גדולים יותר (צינור לקטריפי).

הצינורות הגדולים במקצת מובילים סוף סוף לצינור ראשי (Ductus lactifer colligens), שמתרחב בסוף (מסוף). הרחבה זו נקראת סינוס. לסינוסים יש קשר ל- פִּטמָה (פִּטמִית ממריה).

השד (אמא) שוכן ישירות מתחת לעור ותת עורית רקמה שומנית על שריר החזה (musculus pectoralis). השד מוזן עם חומרים מזינים מכמה קטנים כלי (עורקים), שמקורם בעורקים במרחבים הבין-צלעיים שבין צלעות (עורקים בין-צלעיים = Arteriae intercostales). ה לִימפָה כלי מוביל ל לִימפָה צמתים הנמצאים בבית השחי (Nodi lymphatici axillares), על שריר החזה (Nodi lymphatici pectorales et interpectorales), במרחבים הבין-צלעיים (Nodi lymphatici intercostales) ובקצה הרוחב של בלוטת החלב (Nodi lymphatici paramammarii).

התפתחות ותפקוד

השד הנשי מתחיל להתפתח בתחילת גיל ההתבגרות. מגיל 10.11. ואילך ישנה צמיחה מואצת של בלוטת החלב. לפי זה, יש אפילו פחות בלוטות בילד מאשר אצל האישה הבוגרת מינית.

בסוף גיל ההתבגרות, האישה הגיעה למספר המרבי של בלוטות החלב. עם זאת, בלוטות החלב אינן מפותחות לחלוטין אלא אם כן הֵרָיוֹן או הנקה קיימת. חלקי הקצה קטנים למדי והקשר ו רקמה שומנית שולט (שולט) באופן פרופורציונלי.

רק כאשר הֵרָיוֹן ואז הנקה (ראו הנקה) קיימות הגדלות האונות בהשוואה למצב המנוחה. חלקי הקצה מתרחבים ויש להם רווחים גדולים מלאים בחלב (לומן). השומן ו רקמת חיבור מצטמצם מאוד.

תהליך זה נשלט על ידי הורמונים של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה). אם אין הֵרָיוֹן, ההשפעה ההורמונלית (הגירוי ההורמונלי) חסרה ובלוטות החלב אינן מתפתחות. במקרה של הריון, רמות גבוהות של יחסי מין הורמונים נמצאים, הגורמים להתפתחות בלוטת החלב.

ההורמון פרוגסטרון לצמיחה (התפשטות) והיווצרות (בידול) של חלקי הקצה. בשל השפעת ההורמון אסטרוגן, ישנה צמיחה של צינורות ההפרשה. השפעה הורמונאלית זו על השד מתחילה ישירות בשלושת החודשים הראשונים להריון (השליש הראשון).

לפיכך, השד מתפתח יותר ויותר במהלך ההריון. אף על פי כן, במהלך ההריון לא מיוצר חלב ולכן לא מופרש חלב דרך ה פִּטמָה. הסיבה לכך היא שרמות גבוהות של ההורמון פרוגסטרון לדכא את שחרורם (הפרשתם) של שניים נוספים הורמונים.

הורמונים אחרים אלה הם פרולקטין ו אוקסיטוצין, גם הורמונים מה- בלוטת יותרת המוח. פרולקטין אחראי על ייצור חלב אם בסוף חלקים. הורמון זה משתחרר (מופרש) רק כאשר האישה ילדה את ילדה ורמת הפרוסגסטרון הגבוהה הנדרשת לשמירת ההריון מופחתת.

רק אז יכול פרולקטין להיות מופרש בכלל. הדחף הדרוש להפרשת פרולקטין ניתן על ידי התינוק עצמו על ידי יניקה על השד. זה אומר ל בלוטת יותרת המוח שיש צורך בפרולקטין וההורמון משתחרר.

אוקסיטוצין הוא הכרחי כדי שהחלב יעבור מחתיכות הקצה אל צינור ההפרשה הראשי ואז אל הפטמה ויגיע לתינוק. לפיכך הוא אחראי על הוצאת החלב (פליטתו). זה לא עושה דבר מלבד השפעה (גירוי) על שרירים קטנים (מיואפיתליה) שמסודרים סביב תאי חלקי הקצה וצינורות ההפרשה. השפעה זו (גירוי) גורמת להתכווצות השרירים והחלב מופנה מחתיכות הקצה דרך הקטנות. ותעלות גדולות לצינור הראשי ולסינוס בו יכול החלב להתאסף.

הגירוי לשחרור ההורמון הוא גם יניקת התינוק בפטמה. גירוי הנגיעה כביכול (גירוי מישוש) מפעיל לפיכך את הרפלקס השלם לשחרורו חלב אם (רפלקס פליטת חלב). שני הורמונים אלה מופרשים כל עוד התינוק יונק.

במהלך תקופה זו הורמון הפרולקטין גם מדכא את מחזור הווסת על ידי עיכוב הורמוני המין הנדרשים לכך. זה אומר ש וסת בדרך כלל נעצר בתקופת ההנקה (אמנוריאה משנית). רק כאשר מוסר הגירוי המישוש רפלקס פליטת החלב נפסק.

לאחר מכן מוחזרת בלוטת החלב למצבה הקודם במנוחה וההורמונים בגוף משתנים באופן כזה וסת קורות חיים. כמו הורמוני המין (אסטרוגן, פרוגסטרון) ירידה במהלך ואחרי גיל המעבר (לאחר גיל המעבר), בלוטת החלב מתנוונת או "מתכווצת" (ניוון גיל). האונות נעשות קטנות יותר (אטרופיות), תכולת השומן של השד עולה.