לחץ הורמונים ניתן לחלק בערך לשתי קבוצות של גלוקוקורטיקואידים ו קטכולאמינים. הנציגים החשובים ביותר הם הורמונים אדרנלין ו קורטיזול, המיוצרים בקליפת יותרת הכליה. לחץ הורמונים נחשבים כמבטיחים הישרדות על ידי אספקת עודף אנרגיה.
מהם הורמוני לחץ?
במצבי לחץ הגוף מפריש הורמוני לחץ. מצבים מלחיצים כאלה כוללים עבודה פיזית קשה, ספורט תחרותי או פסיכולוגי לחץ כמו פחד מאובדן, כישלון או מוות. מחלות קשות יכולות גם לקדם את שחרורן של הורמוני לחץ. בנוסף ל קטכולאמינים כמו אדרנלין ו נוראדרנלין, גלוקוקורטיקואידים כמו קורטיזול הם גם בין הורמוני לחץ. לכל הורמוני הלחץ יש השפעה על חילוף החומרים והם נועדו בעיקר לספק אנרגיה כדי לעזור לגוף להתמודד עם מצב מלחיץ. ה קטכולאמינים הם הקבוצה הידועה יותר של הורמוני לחץ. העובדה ש גלוקוקורטיקואידים פחות ידועים נובעים כנראה בגלל פעולתם המעוכבת. שלא כמו קטכולאמינים, הם מפעילים את השפעותיהם באמצעות ויסות ב גֵן ביטוי ולא באמצעות קולטנים המצמידים חלבון G. בין הורמוני הלחץ החשובים ביותר משתי הקבוצות ניתן למנות אפינפרין ו- קורטיזול.
אנטומיה ומבנה
אפינפרין מתבטא כימית כ- (R) -1- (3,4-דיהידרוקסי-פניל) -2- (N-מתילמינו)אתנול, מה שהופך אותו לאחד הקטכולאמינים. הגרסה היעילה של אפינפרין מתאימה לתצורה סטריוכימית (R). הביוסינתזה מתנהלת באמצעות ה- α-חומצות אמינו L- פנילאלנין ו- L- טירוזין. הידרוקסילציה על ידי L-DOPA ודקרבוקסילציה ל דופמין מתרחשת. לאחר מכן הידרוקסילציה אננטי-סלקטיבית ל נוראפינפרין. נוראפינפרין משתחרר מדולת האדרנל ומופיע בסימפטיה מערכת העצבים כמשדר. רק מתילציה N של נוראפינפרין כך נוצר מניב אפינפרין תקין. קורטיזול, לעומת זאת, נוצר מ כולסטרול. בקליפת יותרת הכליה, פרנזנולון מסונתז באמצעות חמצון של שישה אלקטרונים. זה ואחריו כולסטרול טרנסלוקאז. פרגננולון עוזב את המיטוכונדריון של קליפת האדרנל והופך ל פרוגסטרון על ידי 3β-hydroxysteroid dehydrogenase ו- isomerase. פרוגסטרון הופך ל- 17α-hydroxyprogesterone על ידי האנזים 17-steroid hydroxylase. הידרוקסילציה מתרחשת שוב, מניבה 11-deoxycortisol. סטרואידים 11 בטא-הידרוקסילאז הופכים חומר זה לקורטיזול.
פונקציה ותפקידים
הורמוני לחץ נחשבים כמבטיחים הישרדות במצבי לחץ על ידי אספקת אנרגיה. בתקופות פרהיסטוריות, ההישרדות במצב לחוץ הובטחה בעיקר על ידי לחימה ומעוף, כאשר שתי אסטרטגיות ההישרדות דורשות עודף אנרגיה. ה ההיפותלמוס הוא המקרה הגבוה ביותר בשחרור הורמוני לחץ. כאן מקדימי הורמוני הלחץ - החומרים CRH ו- ACT - נוצרו. חומרים אלה מעוררים את הסינתזה ושחרורם של הורמונים מקליפת יותרת הכליה על ידי גירוי תאים המייצרים הורמונים. במתח פתאומי וקצר, אדרנלין יש חשיבות רבה בהקשר של הישרדות, מכיוון שהיעילות של קטכולאמינים היא הרבה יותר פתאומית מזו של גלוקוקורטיקואידים. האדרנלין נקשר לקולטנים ואינו פועל ברמה של גֵן ביטוי. ההורמון מראה השפעות שונות על מערכת העצבים, מערכת לב וכלי דם, שרירים, מערכת העיכול. למשל, אדרנלין מעלה דם לחץ, עולה לֵב קצב ומעכב עיכול. ההורמון מפעיל את השפעתו על ידי קשירה לאדרנורצפטורים. בנוסף, אדרנלין מאפשר אספקה מהירה של אנרגיה באמצעות פירוק שומן. בשל דם השפעות ויסות זרימה, ביזור של תפוצה מתרחשת. כך ניתן עדיין לספק את האיברים החיוניים דם במקרה של תאונה, גם לאחר איבוד דם משמעותי. מלבד זאת, לאדרנלין יש כְּאֵב-אפקט מעכב ובכך מאפשר לעבור את גבולותיו. לעומת זאת במקרה של מתח ארוך טווח הגוף מפריש גלוקוקורטיקואידים כמו קורטיזול. שחרורם של הורמוני הלחץ הללו איטי יותר, ולכן לא תהיה להם השפעה במהלך לחץ פתאומי. הקורטיזול מפעיל תהליכים מטבוליים השפלה ובדרך זו מספק לגוף תרכובות עשירות באנרגיה.
מחלות
חלק מהמחלות הידועות ביותר הקשורות להורמוני לחץ הן מחלת קושינג ו מחלת אדיסון.ב מחלת קושינג, ישנה פעילות יתר של גירוי הקורטיזול על ידי המבשר ACTH. זה מוביל להיפר-קורטיזוליזם. Hypercotisolism זה נגרם בדרך כלל על ידי גידול של בלוטת יותרת המוח. הגידול ב בלוטת יותרת המוח מגרה יתר על המידה את ACTH-ייצור תאים. ירידה בשרירים מסה ועלייה במשקל קבעה את התמונה הקלינית. מוּגדָל לחץ דםעלולה להתפתח גם שבריריות עצם מוגברת וצמא קשה. תסמונת קושינג יש להבדיל ממחלה זו. גם בהקשר של מחלה זו הסימפטומים שהוזכרו יכולים להופיע. עם זאת, א תסמונת קושינג לא צריך להתאים לגידול ב בלוטת יותרת המוח. בהקשר של התסמונת, קליפת האדרנל מייצרת הרבה יותר אוטונומית יותר מדי קורטיזול מבלי להיות מגורה לכך. התסמונת נגרמת על ידי השפעות חיצוניות, כגון שימוש בגלוקוקורטיקואידים. בניגוד מחלת קושינג or תסמונת קושינג, מחלת אדיסון היא תת פעילות של קליפת יותרת הכליה. מחלה זו קיימת בצורה אוטואימונית. זה אומר ש נוגדנים נוצרים כנגד התאים המייצרים הורמונים של קליפת יותרת הכליה ובסופו של דבר גורמים להרס תאים אלה. למרות זאת, מחלת אדיסון יכול להתרחש גם בהקשר של מחלות אחרות, כמו הפרעות אחסון, כחלק מתסמונות כמו תסמונת ווטרהאוס-פרידריך, או כהפחתה בתפקוד בגלל גידול גרור.
