הדמיה | ציסטה של ​​עצמות נעורים

הדמיה

הדמיה סטנדרטית כאן כוללת צילומי רנטגן בשני מישורים. זה מראה נגע מוגדר בחדות שמורכז בעצם. סימן אופייני בצילומי רנטגן הוא "סימן השבר הנופל".

במקרה זה שבר מכווץ בולט לחלל מלא הנוזלים. בנוסף, ניתן לבצע CT או MRI בכדי לקבל מידע מדויק עוד יותר על ה- ציסטה של ​​עצמות נעורים. בנוסף לצילומי רנטגן, ה- MRI הוא הליך נוסף ומדויק יותר באבחון של a ציסטה של ​​עצמות נעורים.

אל האני ציסטה של ​​עצמות נעורים מוצג ב- MRI כנגע שממלא בנוזל ולא "חדר", כלומר הוא אינו מכיל כמה רווחים שניתן להפריד זה מזה. אולם במקרים חריגים יכול להיות קיים מחיצה לא טיפוסית, כלומר החדר מופרד על ידי מחיצה דקה. בנוסף משתמשים ב- MRI באבחון ציסטה של ​​עצם נעורים, מכיוון שהוא מציע את היתרון בכך שהוא מסוגל לתחום היטב את היקף הציסטה של ​​העצם ובכך לקבוע את גודלה המדויק.

יתר על כן, ניתן לאמת את נוכחותם בפועל של נוזלים רק באמצעות ה- MRI. באופן כללי, עם זאת, ה- MRI אינו תמיד הכרחי לחלוטין, שכן קרני רנטגן התמונה יכולה להיות משמעותית מספיק בכדי לאבחן ציסטה של ​​עצם נעורים. בנוסף לחלל מלא הנוזל, ניתן לתאר את קיר הציסטה ביתר פירוט ב- MRI. במקרה זה נראית אופיינית כמוסת ציסטה רכה ללא שינויים בגושים. בצקת, כלומר הצטברות של נוזלים סביב ציסטת העצם, קיימת רק אם שֶׁבֶר של העצם הפגועה כבר התרחש באופן משני.

אבחנות דיפרנציאליות

למרות שזו עשויה להיות ציסטה של ​​עצמות נעורים, הדמיה לבדה לרוב אינה מספקת וגורמים אחרים לפתולוגיה שֶׁבֶר יש לשלול על סמך המרפאה וכל אמצעי אבחון נוספים. פתולוגית שֶׁבֶר הוא שבר בעצם המתרחש באופן ספונטני ללא השפעה חיצונית. גורמים נוספים אלה כוללים: ציסטה עצמית אנוריסמטית, מורסה, גידול תאי ענק, דיספלסיה סיבית (מום ברקמת העצם), פיברומה כונדרומיוקסואידית;