גורם לתסמונת הגבולית

מבוא

תסמונת גבולית היא הפרעה נפשית המופיעה לרוב לראשונה בין גיל ההתבגרות לבגרות הצעירה. התופעות השכיחות והחמורות ביותר הן פונקציית שליטה מופרעת ברגשות, דימוי עצמי מופרע, קשרים קשים ולעיתים לא יציבים עם אנשים אחרים והתנהגות אימפולסיבית וכן פגיעה עצמית תכופה ללא כוונה תכופה להתאבד. נשים מושפעות לעיתים קרובות יותר מגברים.

במקרים קיצוניים כל זה יכול להוביל לפגיעה בתפקוד החברתי והחינוכי או בעבודה. לבסוף, שיעור ההתאבדות בקרב חולים גבוליים גבוה פי 50 מאשר באוכלוסייה הרגילה. כמו במחלות פסיכיאטריות רבות, הגורם המדויק ל תסמונת גבולית טרם הוכח מדעית.

קשר בין סטייה מוֹחַ מבנים דנים. החומר התורשתי, בשילוב עם השפעות סביבתיות, יכול להשפיע על ויסות הרגשות ויכול להיות הגורם לדפוס התנהגות אופייני של תסמונת גבולית. ויסות השפעה הוא היכולת של אנשים לשלוט ולעבד רגשות לא נעימים או שליליים המופעלים על ידי אירועים או חוויות מסוימות או על ידי התמודדות איתם.

במקרה הטוב, התוצאה הסופית היא שילוב הרגש ב"עצמי ". - חומר תורשתי (גנטיקה)

  • גורמים סביבתיים
  • מחוץ לממוצע

ישנם גם קולות רבים בקהילה המדעית הרואים התחלה של התפתחות במזג של ראשית ילדות. מכיוון שתכונות אישיות לרוב כבר קיימות במזג של תחילת הדרך ילדות וישנה המשכיות מסוימת בהתפתחות, זה לא נראה רחוק שהמזג ממלא תפקיד חשוב כגורם להתפתחות תסמינים של הפרעות אישיות בגיל ההתבגרות.

גם המזג של ילדות ותכונות האישיות האינדיבידואליות המתפתחות כאילו משקפות את אותן נטיות בסיסיות. המזג של הילד מגלה הבדלים פרטניים מוקדמים בין היתר בתגובה רגשית לאירועים מסוימים ושליטה עצמית בהתנהגות ובתגובות, העשויים להיות חשובים להתפתחות תסמונת הגבולית. שתי הנקודות הללו לרוב אינן הולמות ובולטות בקרב חולים גבוליים - בעוד שהיכולת לשלוט על עצמה מצטמצמת, התגובות הרגשיות לרוב אינן הולמות ומוגזמות. ניתן למדוד את מזגו של הילד על ידי הגורמים רגשיים (מראה והרגשת רגשות), פעילות, חברותיות וביישנות. רגשות מתייחסים לכמה קל לילד לחוות ולהראות רגשות שליליים.

לגרום לנוירוזה

יש קשר לתכונת האישיות של נוירוטיות, כלומר מצב רוח שלילי שנמשך לאורך זמן ותפיסת עולם פסימית. הפעילות כוללת ילדים עם רמת אנרגיה גבוהה, הדורשים תשומת לב רבה ומעדיפים אורח חיים מהיר, שבמקרים קיצוניים יכול להתפתח לאישיות עם סף עיכוב נמוך או ללא. חברותיות מורכבת מהרצון לאינטראקציה חברתית ולהכרה.

ילדים עם שיעור גבוה מגורם זה הם לעתים קרובות פתוחים, אוהבי כיף ומבטים כלפי חוץ. לעומת זאת, ילדים בעלי מידה גבוהה של ביישנות מתעניינים בקשרים חברתיים, אך לעיתים קרובות מוצאים מצבים של ביחד חברתי לחוצים ומרגישים לא נעים ומעוכבים בהתנהלותם עם אחרים. זה יכול גם לתרום להתפתחות תכונת אישיות נוירוטית.

מחקרים שונים הראו קשר בין תכונות אישיות לבין מאפיינים טמפרמנטיים המתרחשים בילדות ותסמינים של גבולות המופיעים מאוחר יותר, אך אין לכך הוכחה חותכת וסופית. נהפוך הוא, חוסר עקביות שונה מתרחש, אשר יכול להיות גם בגלל טכניקות פרוצדורליות והערכה שאינן אחידות ששימשו במחקרים. עם זאת, הגורמים שהוזכרו לעיל יכולים לחזות את ההתפתחות ואת מהלך הסימפטומים הגבוליים בגיל ההתבגרות.

באופן עקרוני ניתן להניח כי תסמונת הגבול מתפתחת על בסיס מבני אישיות ואירועים טראומטיים שחווים בילדות או יחסי גומלין בין שניהם. נראה שטראומה היא הסיבה החותכת ביותר לתסמונת הגבולית. לחוויות טראומטיות יכולה להיות השפעה כה חזקה על הנפש, שקל לדמיין שהאנשים שנפגעו ימשיכו להיות מושפעים מהאירועים הללו לאורך זמן. טראומות כאלה יכולות להיות פחד קיצוני או חוסר אונים, כפי שאופייני לחוויות התעללות או לסיטואציות מסכנות חיים. לכך נוסף חוסר היכולת לעבד אותם.