הבדלים בהפרעות התקשרות אצל ילדים ומבוגרים
ישנן צורות שונות של הפרעת התקשרות, אשר שונות באופן טבעי בין ילדים ומבוגרים. אצל ילדים, הפרעת התקשרות נגרמת לעיתים קרובות על ידי אירועים טראומטיים. ישנם גורמים שונים, לעיתים קרובות ישנם קשרים עם אלימות פיזית ו / או מינית, אך גם הזנחה קיצונית או בית הורים שלם בעליל עלול להוביל להפרעת התקשרות של ילד.
יש לכך השפעה קיצונית על התנהגות הילד. תלוי בצורת הפרעת ההתקשרות, הילד מתקשה לקיים אינטראקציה עם מטפלים חשובים בסביבה. זה מתבטא לעיתים קרובות בהתנהגות אמביוולנטית, כלומר אמביוולנטית.
מצד אחד, נצפה באמון מופרז עם אובדן מרחק, אך מצד שני נצפית גם תוקפנות או בורות מצד האדם החשוב. יתר על כן, לעיתים קרובות מתרחשות בעיות בהתמודדות עם ילדים באותו גיל. לעיתים קרובות גם הילדים המושפעים אינם יציבים מבחינה רגשית ומשתנים בין מצבים רגשיים שונים.
אלה כוללים לרוב פחד, אומללות, חוסר רגשות ותוקפנות כלפי עצמם וסביבתם. ישנם קריטריונים אבחוניים רשמיים להפרעות התקשרות אצל ילדים. כטיפול, מכוונים אליו טיפול פסיכותרפי ארוך טווח.
עבור מבוגרים, כיום יש לראות את המושג הפרעת התקשרות מנקודות מבט שונות. אלה כוללים מבוגרים שכבר סובלים מהפרעות התקשרות ב ילדות עקב טראומה כמו זו שתוארה לעיל. הפרעת התקשרות זו קיימת לעיתים קרובות אם לא בוצע טיפול מתאים ילדות או אם זה לא בוצע בעקביות.
זה יכול להוביל להתנהגות הימנעות כלפי אנשים בסביבה הקרובה. לעתים קרובות המבוגרים שנפגעו לא הצליחו להתגבר על הטראומות של ילדות כראוי ולכן הם מושפעים ומוגבלים מאוד בהתנהגות היומיומית שלהם. לכן, יש לחפש טיפול פסיכותרפי או פסיכיאטרי. אולם בחברה של ימינו, מושג הפרעת ההתקשרות בקרב מבוגרים משווה לרוב נטייה לקשרים רופפים ופחד מהבטחות נחרצות לשותפות רצינית. ניתן לראות בכך גם סוג של הפרעת התקשרות, אך יש לה פחות סיבות טראומטיות ואין צורך בהכרח לטפל בטיפול פסיכיאטרי.
תרפים
הטיפול בא הפרעת קשירה הוא לעיתים קרובות תהליך ארוך. גישה טיפולית התנהגותית נמצאת בחזית. על מנת ליצור סביבה בטוחה מתמדת, הטיפול צריך להתקיים במסגרת אשפוז, למשל בפרקטיקה פסיכותרפויטית, אם הדבר אפשרי.
באופן כללי, הטיפול צריך להיות בפיקוח מומחה בפסיכיאטריה או פסיכותרפיה. זה מבטיח כי ניתן לטפל בבעיות של האדם הנוגע בדבר. טיפול פסיכיאטרי או פסיכותרפי הוא בדרך כלל תהליך שלוקח שנים.
חשוב ליצור מערכת יחסים בטוחה ויציבה בין האדם שנפגע למטפל. אחרת הצלחת הטיפול מוגבלת מאוד בשל חוסר האמון של האדם הנוגע בדבר. במובן זה, אין טיפול תרופתי להפרעת ההתקשרות. עם זאת, ניתן לתת תרופות תומכות. ברוב המקרים הטיפול במחלות נלוות נמצא בחזית.
