האם ניתן למחוק זיכרון?
בניסויים בבעלי חיים, חומרים מסוימים כבר הצליחו למחוק פרטים זיכרון תוכן בחולדות. אלה היו תגובות פחד שהחיות פיתחו בתגובה לגירוי מסוים (כאן גירוי הנוכחי). אם הוזרקה להם התרופה מיד לאחר מכן, הם איבדו את חששם מפני הסכנה שחוו בעבר על גופם.
זה חל רק על תנאי על בני אדם, מכיוון שהאירועים המציקים הם בדרך כלל רחוקים יותר בעבר ולכן קשה לתפעל אותם מבחוץ. במקרים בודדים במסגרת מחקרים, ניתן היה לצמצם מעט את מספר האנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית על ידי מתן תרופות מסוימות, אך זה עדיין לא הביא לטיפול מקיף. הליך קצת יותר מבוסס הוא טיפול התנהגותי, בהם רגשות מקושרים לוודאיים זיכרון ניתן למנוע תוכן ולמחוק את הזיכרון ככזה.
אחת הדוגמאות לכך היא מטופלים שחוו חוויה טראומטית ומאז סבלו מסימפטומים גופניים קשים כמו חרדה, הזעה, סחרחורת או אפילו בהלה ברגע שהם נזכרים ב זיכרון. באמצעות שימוש מבוקר בתרופות מסוימות (כמו חוסמי בטא) כבר בחלק מהמקרים ניתן היה לפרק קבוצת תסמינים זו מהזיכרון האמיתי ובכך להפחית את עוצמת הזיכרון ועוצמתו. אין פירוש הדבר שהזיכרון אבד לחלוטין, אלא רק נשאר כזיכרון דהוי ורע.
בנוסף, ישנם ספקים הטוענים שהם מסוגלים למחוק זיכרונות בעזרת היפנוזה. לרוב מדובר בהליכים בהם התחושות והתגובות לזיכרון משתנות באופן קונסטרוקטיבי וכך מאומנת דרך אחרת להתמודד עם הזיכרון. המשותף לכל השיטות לתמרן זיכרון שהן שנויות במחלוקת מבחינה אתית ויש להם מבקרים רבים המתווכחים על תחושת הצדקנות של צעדים אלה.
בהקשר של תאונות קשות עם קבע מוֹחַ נזק, אובדן של תוכן זיכרון (מה שמכונה שכחה) יכול להתרחש גם. נזקים באזור המוח הקדמי הוא חמור במיוחד. עם זאת, ישנם גם מקרים בהם נראה כי זכרם של המושפעים נמחק על ידי רמת מתח גבוהה מאוד או חוויות טראומטיות.
התת מודע ומנגנוני הדיכוי השונים ממלאים תפקיד משמעותי במקרים אלה. עם זאת, נגע של מוֹחַ רקמות אינן ניתנות לזיהוי במקרים אלה.
