האם יש קרום רירי בעין? | רִירִית

האם יש קרום רירי בעין?

אין קרום רירי בעין. מה שמכונה אולי בשפה העממית רירית האם ה לחמית. הוא מחבר את פנים העפעפיים עם גלגל העין ונשמר לח על ידי המנגנון הדמעות.

רירית השופכה

הקרום הרירי של שָׁפכָה מורם בקפלים אורכיים. מלמעלה למטה היא מציגה שלושה סוגי תאים שונים.העליון ביותר נקרא urothelium, שכבת תאים שנמצאת רק באיברים בדרכי השתן. השכבה האמצעית מרובת שורות ובעלת צורה מנסרתית ביותר.

השכבה הנמוכה ביותר היא רב שכבתית ולא מקורנית (נמצאת גם בחלקים של הפה רירית, לדוגמה). מתחת ל רירית הם תאי שריר עדינים, שאחראים על היבשת באזור רצפת אגן ולתנועת שתן בשאר חלקי שָׁפכָה. אין תאי הגנה או בלוטות ברירית זו.

מחלות בקרום הרירי

הקרום הרירי ממלא תפקיד במחלות הבאות:

• דלקת כרונית ברירית הקיבה
• דַלֶקֶת שַׁלפּוּחִית הַשֶׁתֶן
• מחסור בברזל
• הוושט
• קוליטיס כיבית
• מחלת קרוהן
• מחלת צליאק
• פוליפים באף
• אפרות בפה
• אסתמה בסימפונות
• קנדידוזיס

באופן עקרוני, דלקת יכולה להתפתח בכל איבר וסוג עור ומאופיינת באופן קלאסי בקריטריונים הבאים: אדמומיות, התחממות יתר, נפיחות, כְּאֵב ואובדן תפקוד. המנגנון שמאחורי זה תמיד זהה: נזק לרקמות מוביל להפחתה לטווח הקצר דם זרימה ואז אספקת הדם מוגברת על ידי השתקפות. זה מוביל לנפיחות ואדמומיות.

זה, בתורו, יכול להאט את דם זרימה ותאי החיסון לויקוציטים (תאי דם לבנים) יכולים לצרף את עצמם לאתר. הם נמשכים על ידי חומרים מסוימים (ציטוקינים, אינטרלוקינים) המסמנים את הרקמה הפגועה ככזו. לאחר מכן מנגנוני תיקון ו / או הגנה שונים להחזרת תפקוד האיבר או הרקמה.

הדלקת הידועה והרלוונטית ביותר של הקרום הרירי היא של בטן בטנה, הנקראת גסטריטיס. זה יכול להיות חריף או (בעיקר) כרוני ויש לו סיבות רבות ושונות. הנפוץ ביותר הוא גסטריטיס מסוג C.

C מייצג כימיקלים ומשמעותו כגורם לשימוש ממושך בתרופות מסוימות (למשל אספירין) אשר הורסים את ההגנה על הקרום הרירי הבסיסי של בטן. סיווגים נוספים מבוססים על A ו- B; A מייצג תהליכים אוטואימונולוגיים ו- B מסיבות חיידקיות (הליקובקטר פילורי). דלקת של רירית האף יכול להיגרם על ידי שימוש מופרז בתכשירים נוגדי הדלקת תרסיס אף, למשל.

דלקת של רירית הרחם (אנדומטריטיס) נגרמת כמעט תמיד על ידי בקטריה. הפתוגנים הנפוצים ביותר הם הידועים מחלות המועברות במגע המיני: כלמידיה וגונוקוקוס (“זִיבָה“). (פתוגנים אחרים הם: אנאירובים, גרדנרלה וגינליס, E. coli, Enterobacteriaceae, סטרפטוקוקים, המופילוס influenzae, Mycoplasmas, Actinomyces).

לרוב, מדובר בזיהומים עולים, כלומר במחלות של צוואר הרחם (צוואר הרחם), אך לעיתים רחוקות יותר מחלות היורדות מחלל הבטן (כגון דלקת התוספתן, דלקת הצפק ו מחלת מעי דלקתית כרונית). גורמי סיכון להתפתחות דלקת רירית הרחם הם יחסי מין תכופים עם בני זוג מתחלפים, מחלות באברי המין (נרתיק או דלקת צוואר הרחם) שאינם מטופלים או בעלי תסמינים נמוכים, והשתלת גוף זר (התקן תוך רחמי). בתחילת ה וסת ואחרי הלידה, תקע הריר המגן בתוך צוואר הרחם אבד ולכן מספק גם דרך גישה לזיהומים.

לאחר התערבויות גינקולוגיות או כירורגיות ולאחר דלקות אגן קודמות, קיים סיכון מוגבר לפתח אנדומטריטיס. הסימפטומים יכולים להשתנות בין קלים לסכנת חיים. הסימפטומים הדומיננטיים והמבהילים כאן הם לחץ מכאיב, חום ומה שנקרא פריקה מוגלתית וקרמית.

הדלקת של שָׁפכָה ממשיך באופן דומה, מכיוון שמדובר לרוב במחלת מין מועברת. הפתוגנים החשובים ביותר הם Chlamydia trachomatis ו- mycoplasma. התלונות שוב משתנות מאוד ויכולות להיות שריפה, הפרשות מהנרתיק או פריקה מוגלתית קרמית מבוקר (מה שמכונה טיפות בונז'ור).

כמו באנדומטריטיס, יש לזהות את החיידק באבחון על מנת להתחיל טיפול אנטיביוטי. דלקת חיידקית ברירית הפה היא נדירה מאוד וסבירות גבוהה יותר להופיע אצל חולים חסרי חיסון, כלומר חולים עם תגובה חיסונית מוחלשת. שכיח יותר לאחר טיפול אנטיביוטי הוא זיהום פטרייתי (קיכלי פה, קנדידוזיס).

מחלות דלקתיות כרוניות כגון מחלת קרוהן or מחלות מין כמו עַגֶבֶת יכול להשפיע גם על פה, אך אינם בין הסוגים הקלאסיים של זיהום או תסמינים מובילים. אריתמה מתארת ​​אדמומיות מוגדרת בחדות של העור. ניתן למצוא אותה לעיתים קרובות יותר על עור רגיל מאשר על הקרום הרירי. אריתמה exsudativum multiforme היא חיבה של הקרום הרירי.

זוהי תגובה דלקתית המגבילה את עצמה המתרחשת בעיקר לאחר זיהום נגיפי. הגבלה עצמית פירושה שהיא מרפאה מעצמה. הוא מופיע בעיקר על הידיים והרגליים, הוא בצורת דיסק, שריפה ומגרד.

אם זה בולט במיוחד, הריריות מושפעות גם כן. אדמומיות של הריריות במובן הכללי מופיעה אצל רבים מחלות מין המלווים בדלקת. ניתן לתאר זיהום על ידי הפטרייה קנדידה אלביקנס גם כארתמטום (דמוי אריתמה).

בהתאם לתפקוד הרירית האינדיבידואלית, היא נתונה לריבוי חזק יותר או פחות. זו מה שנקרא רקמה לסירוגין לא יציבה. לכן בדרך כלל הגוף רוצה שינויים בצורתו.

המונח "התפשטות" יכול להתייחס לדפוסי צמיחה שונים של תאים. היפרטרופיה מתאר את הגדלת גודל הרקמה על ידי הגדלת התאים הבודדים. זה יכול לגעת, למשל, בהרחבה הנגרמת הורמונלית של רֶחֶם.

היפרפלזיה מתארת ​​א מצב בהם מספר התאים גדל ורקמה הופכת גדולה יותר כתוצאה מכך. זה נוגע להצטברות מחזורית הורמונלית והתמוטטות רירית הרחם, כלומר היא בריאה ורצויה (פיזיולוגית). המקבילה הפתולוגית שלו (פתולוגית) נקראת malignoma, כלומר גידול ממאיר.

יש להבדיל בין המונח גידול. בז'רגון הרפואי, גידול מתאר הן נפיחות בהקשר של דלקת או בצקת, והן גידול שפיר או ממאיר (שפיר או ממאיר). התפשטות יכולה להתרחש באופן אידיופתי (במקרה), כלומר ללא כל סיבה ברורה ורלוונטית למחלה.

לעיתים קרובות יותר, הם נגרמים על ידי גורמים הורמונליים או חלוקת תאים מופרעת. בכל איבר, חלוקת התאים מוגבלת על ידי "כללים" ומחסומים תאיים (קיימים בתוך התא). מנגנונים אלה יכולים להיות מופרעים על ידי נזק לרקמות ארוכות טווח.

זה מסביר, למשל, מדוע שנים של דלקת קיבה (דלקת של בטן רירית) מהווה גורם סיכון להתפתחות ממאיר כִּיב (קרצינוגנזה). לעיתים ריבוי איברי הקרום הרירי מקורו גם בבלוטות הממוקמות בקרום הרירי. אלה מה שנקרא אדנומות, בעיקר גידולים שפירים.

התפשטות או נפיחות עקב דלקת שכיחים יותר ובדרך כלל נדיפים. לדוגמא, צורה מיוחדת של דלקת קיבה עלולה לגרום לנפיחות בקפלי הממברנה הרירית. לכן מחלה זו נקראת גם גסטריטיס קמטים ענקיים (Morbus Ménétrier) ומטופלת באותו אופן כמו מחלה קונבנציונאלית.

ציסטה היא חלל מכוסה ומלא נוזלים שיכול באופן עקרוני להתפתח בכל רקמה. הם יכולים להיות מולדים או להתפתח במהלך החיים. ציסטות מולדות הן תוצאה של מום ברקמות (למשל ציסטה דרמואידית).

הצורה האחרת של ציסטות, הנקראת גם ציסטות נרכשות, נגרמת על ידי זרימת הפרשה מונעת. מכיוון שממברנות ריריות מחוברות לבלוטות היוצרות הפרשה, ציסטות יכולות להתפתח כאן בנסיבות מסוימות. מבדילים בין ציסטות אמיתיות (אלה בעלות שכבת תאים משלהן כציפוי) לבין ציסטות כוזבות (למשל, לאחר ריכוך הרקמה עקב נגיעות טפילית או דלקת אחרת).

אם ציסטה מלאה במופגן מוגלה וברור עם תא, זה נקרא מורסה. המיקום והתהליך של היווצרות ציסטה ממלאים תמיד תפקיד בהערכת ציסטה. ציסטות ב חלל פה, למשל, נוטים לצמוח בהדרגה, מה שיכול להתכווץ או להרוס את המבנים הסובבים.

ציסטה בעצם עלולה להוביל באופן דרמטי לשברים, ואילו ציסטה ברירית היא בעיקרון פחות שכיחה, מכיוון שהיא מתפתחת מרקמה רכה ולעיתים הופכת לסימפטומטית, כלומר גורמת לתסמינים בשלב מוקדם. אם זו תוצאה של דלקת, היא עלולה לגרום כְּאֵב. ציסטות ריריות מולדות בדרכי המין הפנימיות עשויות להפחית את הפוריות על ידי עקירת הגדילה.

להתבלבל עם ציסטה יכול להיות האפטה, מורסה, סחף, היווצרות שלפוחית ​​או שלפוחית ​​(vesicula, bullae) ועוד הרבה יותר. בדיקה מקצועית על ידי רופא או רופא שיניים נחוצה לאבחון נכון. ככלל, ניתן לטפל בציסטות בניתוח בקלות. מבין סוגי הקרום הרירי המתואר, סוגי הסרטן הבאים בולטים וחשובים: סרטן (קרצינומה בקיבה), סרטן הקרום הרירי של רֶחֶם (קרצינומה של רירית הרחם), וכן סרטן של דרכי השתן (קרצינומה אוריתל).

יתר על כן, ממאיר סרטן עור נמצא גם על ריריות (מלנומות של ריריות) והריריות של איברי המין החיצוניים יכולות להיות מושפעות מ סרטן (קרצינומות של פות ופין; קרצינומות של תאי קשקש). כפי שכבר צוין, מחלות בקרום הרירי כמו דלקת (גסטריטיס) מהוות גורמי סיכון חשובים להתפתחות סרטן. 90% מאלה הם מה שמכונה אדנוקרצינומות (ראו גם: סרטן המעי הגס), כלומר הסרטן מקורו בתאי בלוטה.

גורמי סיכון חשובים אחרים עבור סרטן הקיבה הם צריכת אלכוהול וסיגריה עישוןוכן קולוניזציה עם הנבט הליקובקטר פילורי. בתחילת המחלה, לרוב חולים סובלים מתלונות מעטות, לעיתים נדירות לא ספציפיות כאב בטן, תחושת לחץ ומלאות, וסלידה מבשר. זה מאובחן על ידי גסטרוסקופיה כולל לקיחת דגימות רקמות.

הטיפול המוצלח היחיד הוא ניתוח עם הסרת בטן (ב) מלאה. כימותרפיה ניתן רק בשלבים מתקדמים. סרטן רירית הרחם רֶחֶם הוא סרטן הנשים השני בשכיחותו המיוחדת של נשים בגרמניה.

בעיקר נשים בין 60 ל -70 מושפעות. כיום ידוע כי גורם הסיכון החשוב ביותר הוא צריכת אסטרוגנים לאורך שנים רבות (למשל דרך הגלולה למניעת הריון, וכו.). סוג זה של סרטן מתגלה בשלב מוקדם באמצעות דימום נרתיקי ללא כאבים וניתן לאבחן אותו כנרתיק אולטרסאונד.

לחולים המושפעים יש בדרך כלל סיכויי החלמה טובים. הטיפול מורכב מ הסרה כירורגית של הרחם, חצוצרות וסמוכים לִימפָה צמתים וכן טיפולים הורמונליים נוספים (גסטגנים). קרצינומה של אורותל נוטה להשפיע על אנשים מעל גיל 65 ונמצא למעשה רק ב שלפוחית ​​שתן, ה שופכן, אך לעיתים רחוקות או אף פעם בשופכה.

סרטן זה גורם להרגיש דרך דם בשתן, בזמן כְּאֵב נעדר זמן רב. גורם הסיכון החשוב ביותר הוא הסיגריה עישון. בהתאם לשלב ולוקליזציה, ניתן להפעיל אותו, בשלבים מתקדמים כימותרפיה משמש.

צורה מאוד נדירה של ממאירות סרטן עור הוא התקף של הממברנה הרירית. זה נדיר מאוד מכיוון שגורם הסיכון העיקרי הוא חשיפה לטווח ארוך לאור UV והריריות אינן חשופות אליו במיוחד. לאחר מכן הוא מתפתח בעיקר בקרום הרירי הלא קרטין של התחתון שפה.

אם סרטן עור מתגלה מוקדם, הפרוגנוזה בדרך כלל טובה להפליא עם התערבות כירורגית מוקדמת. סרטן הריריות של הפות (איברי המין הנשיים החיצוניים) היא מחלה נדירה מאוד הפוגעת בנשים בגיל העמידה. זה הופך להיות מורגש בשלב מוקדם באמצעות שינויים אופטיים, גירוד, שריפה וכאב, לפעמים יחד עם קרעים מדממים בקרום הרירי.

בשלבים מוקדמים ניתן לבצע ניתוח לשיפור סיכויי ההחלמה. אולם בדרך כלל הפרוגנוזה גרועה והטיפול הוא קרינה או כימותרפיה. כביכול, המקביל בגברים הוא סרטן הפין.

בשני המקרים אותה שכבת תאים היא מקור הסרטן - הקשקש אפיתל. סרטן הפין הוא סרטן נדיר מאוד שנגרם על ידי חוסר היגיינה והיה מורגש בשלב מוקדם על ידי התקשות או נפיחות באזור העטרות. נלקחת דגימת עור קטנה לאישור החשד.

הגישה היחידה לריפוי היא כריתה כירורגית של חלק מסרטן או כולו, בשלבים מאוחרים יותר גם הקרנות וכימותרפיה. בדומה לקרצינומה הפותית, עם זאת, הפרוגנוזה גרועה למדי. שניהם קשורים לזיהומים של פפילומה אנושית וירוסים, הנגיפים שגורמים גם הם סרטן צוואר הרחם וצריך להתחסן נגד בנות בין 9-13.

ניוון הוא התכווצות הרקמה, על ידי הקטנת מספר התאים או על ידי הקטנת גודל התאים. דוגמאות לאטרופיות ריריות הן: ניוון של רירית האף by תרסיס אף. החומר המפזר קסילומטזולין מושך מים מתאי הרירית, וכתוצאה מכך ניוון זמני.

שימוש מוגזם (למעלה משבוע) של תרסיס אף עלול לגרום נזק קבוע לתאים ולמוות תאים ארוך טווח. הממברנות הריריות של דרכי המין הנשיות נתונות לתנודות הורמונליות במהלך שלבי החיים הפוריים. לדוגמא, מחסור באסטרוגן בגיל מבוגר גורם לניוון של רירית הנרתיק. מכיוון שזה מלווה במוות של בלוטות והריריות מתייבשות יותר, הן מהוות מחסום מגן נמוך יותר והסיכון לזיהום עולה.

אין קרום רירי במערכת מפרק הברך, אך רק מספר בורסי סינוביאליס. זוהי כרית בצורת שקית של נוזל מפרקים המוקפת עור דק. זה טמון בין השרירים לבין גידים בצד אחד וגובל בעצם בצד השני.

בורסה עשויה להיות מחוברת לחלל המפרק או להיות מופרדת ממנו. תפקידו לשפר את החלקה של ה- גידים לאורך עצם. מכיוון שלברך יש כל כך הרבה הצמדות שרירים, יש כמה בורסים.

הגדול ביותר ממוקם מתחת לפיקה (הברך) ואת עצם הירך (ירך עצם) ונקרא bursa suprapatellaris. בורסה נוספת הנמצאת בברך היא: Bursa subtendinea musculi gastrocnemii lateralis, Bursa subtendinea musculi gastrocnemii medialis, Bursa musculi semimebranosi, Bursa subpoplitea ועוד רבים אחרים. כל אחד מהם נקרא על שם המבנים איתם הם מוקפים ישירות.

פמפיגואיד הוא המונח המשמש לתיאור מחלות עור בהן מרימים את שכבת העור העליונה (האפידרמיס). רקמת חיבור מתחת לשלפוחיות. הם נמצאים בתדירות גבוהה יותר על עור רגיל מאשר על הקרום הרירי. פמפיגואיד הרירית הוא נדיר מאוד, שפיר ו מחלה כרונית שמוצאם אינו ברור.

שלפוחיות, שחיקות (פגם או קרע רקמות שטחי) וצלקות נוצרות על עורות שונים. ה לחמית (נקרא אז Pemphiguus ocularis) מושפעים ביותר, מהלך נוסף אשר יכול להוביל לייבוש עיוורון של העין. לעתים רחוקות יותר, זה קורה ב פה, איברי המין והוושט.

יש להבדיל מכך את ה"פמפיגואיד הבריוני "הדומה. כאן ניתן למצוא אדמומיות בצורת מפה (אריתמה), עליה ממוקמות שלפוחיות ושלפוחיות מקובצות. זוהי מחלה אוטואימונית, כלומר תהליך מחלה שבו הגוף המערכת החיסונית מסתובב כנגד המבנים של עצמו.